שיר השירים
שיר השירים אשר לשלמה, זהו ספר שירה מלא ערגה ואהבה טהורה בין עלם לעלמה הנקראת השולמית. המחקר רואה בנוסח הפשט את שיר השירים כקובץ של שירים מאוד אהובים ומקובלים באותו הזמן. משום כך הם קיבלו, בדרך המשל, פרוש בנוסח מדרשי כאהבת ה' לעמו או כאהבת ישראל לאלוהיו, הנוסח המדרשי אפשר להכליל את ספר שיר השירים בספר הספרים. קיים צרימה (דיסוננס) גדולה בין להכיר את שלמה בעל אלף הנשים לבין להכיר את שלמה כעלם המלא רגשנות לאותה עלמה שבשיר. מכאן ניתן להבין שהשיר מיוחס ,מתוך הערכה, לכבודו של שלמה המלך החכם.
ספר משלי
ספר משלי הוא ספר של משלים שיש כמותם הדומים למשלים שהיו רווחים בעולם הקדמון. המשלים שבספר באים הם לחנך את האדם בדרכי מוסר ודעת, צדק ומשפט אך יחד עם זאת שלמה המלך חוזר ומצביע על הצורך ביראת ה' כמו "תהילת חכמה יראת יהוה ודעת קדשים בינה" או "בחסד ואמת יכפר עוון וביראת יהוה סור מרע" וכן גם כמו המזמור השגור בתפילה ובהספד "אשת חיל…" שבו נאמר "שקר החן והבל היופי אישה יראת יהוה היא תתהלל". המזמור "אשת חיל…" מבליט את הניגוד המוחלט בין החיים של "אלף הנשים" אשר לשלמה המלך לבין התהילה שהוא נותן לאישה מהמעמד הנמוך והעני אשר חיה ופועלת ושהיא חדורה יראת ה'. קשה מאוד לקבל שזה אותו אדם החי וחושב ומחבר מודעות כה מנוגדת פרט לעניין יראת ה'. ואולם מעל ומעבר לכל המשלים הוא מציין משפט המאפיין אותו מאוד ונוגע בציפור הנפש של ערכי התורה "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".
קהלת
ספר קהלת הוא ספר חכמה שנכתב בענת זקנתו של המלך שלמה. הוא כאילו מסתכל על חייו מלמעלה, על הישגיו הרבים בחכמה ודעת, והוא מתפאר שזה אפילו יותר מכל אדם ומכל שליט לפניו. וכן על אושרו הגדול וכל זה הוא טוב ורצוי וחשוב מאד אך יחד עם זאת הוא מעלה גם מחשבה שבסופו של דבר יש בזה גם הרבה מכאוב והרבה אכזבה ומפח נפש משום התכלית הלא טובה שעלולה לקרות, והרי הכל בידי שמים והרי כולם מתים בסוף, גם הכסיל וגם החכם. ואם אחרי כל היגע והטרחה וההישגים בא המוות והכול נמחק הרי שהכול הבל. יש מידה גדולה של פסימיות במחשבותיו של שלמה מכיוון שהוא מגיע במחשבותיו שבכל העשייה וההישג שהוא טוב ומועיל יש גם היבט שלילי. לכן הוא כבר מקדים ומזהיר אותנו, בעצם המוטו, שמופיע בתחילת הספר "הבל הבלים אמר קהלת הכל הבלים הכל הבל, מה היתרון לאדם בכל עמלו שעמל תחת השמש?" המוטו הזה חוזר בהמשך שוב ושוב והאמירות שיש בהם כגון: "כי מרוב חכמה רוב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב" או "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות, כיתרון האור מהחושך" וכן "טוב שם משמן טוב, ויום המוות מיום היולדו" .שלמה המלך מגיע למחשבה שהוא עם כל היכולות שלו ועם כל הטרחה שלו להישגים, מגיע למסקנה ומתוך שיקולים אישיים, מה זה מועיל? למי זה מועיל? ואיך אפשר לסמוך על מי שיבוא אחריו? כלומר אין בנייה של המשך.
אם ככה הוא במעמד של כל יכול ומלך וחושב כך, אז כדאי ומוטב לאדם הפשוט לחיות ולנהוג "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך. כי כבר רצה אלוהים את מעשייך. בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך…תחת השמש…" ומכוון שיש תחת השמש דברים שהם גם לא צודקים ושאין אנו יודעים, עם כל החכמה ,על פשרם ולכן כל מעשינו הם בבחינת הבל. ולכן הוא חוזר ואומר "…אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח. והוא ילוונו בעמלו ימי חייו אשר נתן לא האלוהים תחת השמש". שלמה המלך הוא איש חכם והוא גם סבר עוד ועוד חכמה שסללה את דרכו בחיים, מרוב חכמה הוא חשב, ראה וידע שלכל דבר יש שני צדדים למטבע ולכן הם כאילו מתאזנים ולכן הוא מגיע למחשבה שבעצם הכל שטויות הכל הבל אלא שיש דבר אחד שקובע ועל פיו יש לנהוג והוא מצביע עליו כך בשני הספרים ומסיים גם בזה בקהלת "סוף דבר הכל נשמע: את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם. כי את כל מעשה אלוהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע".
מורשת
דוד ושלמה הם למעשה גוף היסטורי אחד שאינו ניתן להפרדה, זהו גוף שנלחם יוצר יצירה גדולה. הגוף הוא דוד והיצירה היא הבן שלמה. דוד עם כושרו האסטרטגי הגדול הציל את עם ישראל מהכיבושים והשליטה של העממים השונים בתוכו ובקרבתו והגיע למרחב השליטה הגדול ביותר של אותם הזמנים. השיג ולקח שלל כסף וזהב למכביר, יצר יחסים וקשרים שונים של שליטה ובטחון. הכין הכל והתכונן לבנות את בית המקדש. הוא היה גם חכם, בעל יושרה, בעל אמונה חזקה וכן גם בעל יכולת של ביטוי שירי ספרותי ורוחני כמו בספר תהילים. את כל העשייה והיכולות האלה הוא השאיר כדוגמה וכמופת לבנו שלמה ויתר על כן הוא ביחד עם נתן הנביא ואשתו בת שבע חינכו את שלמה לשמור אמונים לה' לתורה ולמצוות ולמלא את כל מחויבויות הבנייה של בית המקדש. שלמה נמשח והועלה לשלטון בגיל 12 בערך כשאביו מלווה אותו עוד שלוש שנים. שלמה המלך ניחן בחכמה והוא הוסיף עליה עוד כהנה וכהנה הוא אהב מאוד את הוריו והעריץ את אביו דוד, הדבר ניכר במשלים שכתב בספר משלי, "בְּנִי, תּוֹרָתִי אַל-תִּשְׁכָּח; וּמִצְוֹותַי, יִצֹּר לִבֶּךָ." "נְצֹר בְּנִי, מִצְוַת אָבִיךָ; וְאַל-תִּטֹּושׁ, תּוֹרַת אִמֶּךָ.". "בֵּן חָכָם, יְשַׂמַּח-אָב; וּבֵן כְּסִיל, תּוּגַת אִמּוֹ." שלמה ידע הכיר ולמד את כל מה שאביו עשה ושאף ממנו דוגמה ומופת ולמעשיו. שלמה גם ידע שהוא לא ניחן ביכולות המלחמה והאסטרטגיה של אביו ולכן כפיצוי הוא הרחיב והגדיל את היכולות האחרות של קשרי נשואים הבילטרליים והמסחריים על מנת להחזיק ולשמור על הממלכה הגדולה שהשאיר אביו דוד. לקיחת בת המלך פרעה לו לאישה, הייתה בזה חשיבות דיפלומטית גדולה אך היה לזה גם מחיר של בית וחופש פולחני. מחיר שנראה פחות ולא כל כך חשוב בהתחלה. ברבות הימים השיטה של בת פרעה הפכה לקוד דיפלומטי חשוב ביחסים הבילטרליים בין במידה ששלמה רצה ובין במידה שהוא נאלץ ונסחב לזה. המחיר שעלה ברכישת האישה החשובה הראשונה, המריא לממדים מסוכנים. שלמה נאלץ לספק לכל מאות הנשים תנאים פחות או יותר דומים כמו אשר לאישה הראשונה וכך עלה ונוצר למורת רוחו הגדולה של שלמה, הר של עבודה זרה בסמוך וממול ההר של עבודת ה'. שלמה המלך חש בכשל הגדול שנוצר והיה מתוסכל מאוד בסוף ימיו והדבר בא לידי ביטוי בספר קהלת "כִּי אָדָם, אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ–אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב, וְלֹא יֶחֱטָא." קהלת ז ,כ שלמה המלך עסק בבנייה מורחבת וכן בביצורים , זה עלה המון כסף וכל עיסוקי המסחר לא הספיקו ולכן הוא גם הטיל מסים כבדים על האוכלוסייה שלו. הוא הפסיד בצפון את שליטתו על ארם דמשק. נוסף לכל האכזבות האלה הוא חש שהבן רחבעם, הבן לנעמה העמונית, המיועד לרשת אותו אינו עונה לציפיות. והוא גם מזה חש תסכול ואכזבה רבה. הדבר בא לידי ביטוי חריף במסרים של ספר קהלת השואל בשביל מה הוא עמל?
לסיכום שלמה המלך ודוד המלך לפניו משאירים לנו מורשת של גדלות, זוהר והדר. האמירה של "חדש ימיינו כקדם" מכוונת אך ורק להם ולזמנם, יתר על כן שלמה המלך תרם לנו מורשת של רכישת השכלה וחכמה ועוד יותר, לא לנהוג על פי "כזה ראה וקדש" אלה שיש מקום חשוב גם למחשבה הדנה בהתלבטויות ובספקות , באבכא מסתברא, כדרך לחיזוק הערכים והמצוות ליראת שמיים. שלמה המלך מלך ארבעים שנה נראה שחייו היו כחמישים ושניים שנה, הרבה פחות מאביו שחי שבעים שנה והיה שבע מלחמות והתנסויות קשות
הבלוג של אברהם נחם Abraham's blog 