שלמה המלך, אחד מצעדיו הראשונים היה, לפי עצת אביו, להעניש את מי שראוי לעונש מוות, מה שדוד אביו לא האין בזמנו לעשות. את יואב בן צוריה על שום שהרג שלא בצדק את אבנר בן נר שר הצבא לישראל וכן את עמשא שר הצבא ליהודה. בדומה לכך שלמה גזר דין מוות לאדוניה אחיו וזאת משום שבקש שתינתן לו לאישה את אבישג השולמית שהייתה הפילגש והמטפלת האחרונה לדוד. זה היה סימן ברור שהוא חרש רעה כנגדו . לאחר ששלמה הרגיש שהוא נינוח מסילוק של חורשי רעתו, הוא בא בקשרים עם מצרים והתחתן עם בת פרעה וזאת כפי שמסתבר תמורת תנאי שיבנה לה בית ותוכל להמשיך ולקיים את פולחן האלילות שלה. שלמה ראה בגישה הזאת ובמעשה הזה כחוק דיפלומטי ייסודי וחשוב מאוד בדרך לקשירת יחסים עם העמים הקרובים והרחוקים וכאמצעי למניעת מתחים ומלחמות. שלמה המלך משנוכח שיש לו שקט מדיני מסביב, הוא החל לעסוק בבניית בית המקדש. בניית בית המקדש מהווה גולת הכותרת במעשיו של שלמה המלך. הבנייה הייתה כרוכה בהעסקתם של עשרות אלפי פועלים מישראל וכן גם מארצו של חירם מלך צור. שלמה סיפק לחירם כמויות של חיטים ושמן כתית מידי שנה תמורת עצי הארזים ובעלי המקצוע השונים לצורך הבנייה. בניית בית המקדש התארכה שבע שנים ואילו ארמון המלך התארך שלוש עשרה שנה נוסף לכך נבנו עוד בניינים והיכלות מסביב. לצורך הבנייה נכרתו ארזים מלבנון והם הועברו ברפסודות על פני הים לאורך החוף עד למקום קרוב כדי להעלותם לירושלים. מלבד העוסקים בעצים היו גם אלפים שעסקו בחציבה ובכריתה של אבנים גדולות לצורך הבנייה. היה צורך בשימוש רחב בזהב שדוד המלך בזמנו אצר וסבר והועד לצורך בית המקדש. הזהב נועד לציפוי כתלים מבפנים ולציפוי הכרובים וכן גם נדרש לצורך המנורה וכלי הקודש השונים שבמקום. בתום הבנייה של בית המקדש הקהיל את כל זקני ישראל וברוב עם העבירו הכוהנים את ארון הברית מעיר דוד והניחוהו בדביר מתחת לפרוכת ולכרובים אשר בחדר הפנימי של בית המקדש. אז פנה שלמה אל בית המקדש ואמר, " בנה בניתי בית זבל לך, מכון לשבתך עולמים" ואחר פנה אל קהל ישראל בירך אותם וסיפר שה' בחר בדוד אביו והטיל עליו מחויבויות שדוד התכונן למלא אותן ואולם הוא נצטווה ע"י נתן הנביא בשם הה' שהבן שלו שלמה יבנה את בית המקדש. בית המקדש הוקם והוא יהיה מקום ברכה לעם ובתנאי שהעם ישמור את חוקי התורה. בעקבות הקשרים עם חירם מלך צור בכל הבנייה בירושלים, הקשרים האלה התרחבו לכדי סחר באוניות במשותף הן לכיוון מערב בים התיכון עד לתרשיש (תרשיש- ספרד/ סרדיניה) והן בכיוון מזרח דרך ים סוף לכיוון אופיר בדרום. הבנייה הגדולה גררה גם פיתוח מכרות נחושת בדרום קרוב לעציון גבר. ולא די בזה שלמה המלך פיתח קשרים טובים עם הארצות שבצפון ועם אלה שבדרום וכתוצאה מכך מכר מרכבות ברזל מהצפון, ארץ החיטים למצרים וממצרים מכר סוסים לצפון.שלמה המלך טיבל את קשריו הבן לאומיים בדברי חכמה ומשל, כך שרכש לו מוניטין של מלך חכם. אין ספק שהקשרים והיחסים היו כרוכים גם בקשרי נשואים וניצולו הרחב של האמצעי הזה הקנה לו את הכינוי נמלך בעל אלף הנשים והפילגשים. השם הטוב של המלך שלמה החכם התפרסם למרחוק והגיע לארץ שבא (תימן). המלכה של הארץ הזו החליטה מרוב סקרנות לבוא ולהכיר את המלך. היא יצאה בליווי שירה גדולה ועמוסה מאוד במתנות זהב ובשמים. היא הופיע והתרשמה מאוד מחוכמתו של המלך שלמה. וכן גם המלך התרשם ממנה והן חילקו ביניהם מתנות לרוב. במקרא נאמר ששלמה אהב נשים הרבה ואולם כנראה מרוב הנשים לא רואים את האישה. לא הייתה בכל הסיפור המקראי אחת בעלת שם ודמות, שום רומנטיקה. מלבד אחת שמרחוק באה, השאירה רושם רב ולקחה איתה מזרעו של שלמה המלך וקצת מורשת היסטורית. היא עברה לאתיופיה והעם האתיופי סבור שהוא ממוצא שלמה המלך ומלכת שבא. שלמה המלך הוכיח גם הוא כמו אביו ביכולת החיבור והכתיבה כך ששלושת הספרים: שיר השירים, משלי וקהלת הכלולים בספר הספרים, התנ"ך מיוחסים לשלמה המלך.
הבלוג של אברהם נחם Abraham's blog 