תסביכים בעם היהודי

תסביך נפשי שטמון בנפשו של אדם מכל סיבה שהיא הוא עולה ומשפיע עליו בצורה זו או אחרת. התסביך בהגדרה הוא נחשב כליקוי. אכן, במובנו ובישומו השלילי הוא גרם לאסונות כבדים. אנחנו יודעים טוב מאוד מתוך הקורות של הכובשים הגדולים איזה אסונות נוראיים הם הביאו על עמים ועל בני אנוש במהלך ההיסטוריה הרחוקה וכן גם במהלכה הקרוב מאוד אלינו, משום שהיו נגועים  בתסביך העליונות והשיגעון.

אני מסתכל על התופעה הזאת מן הצד  החיובי ואני מבקש להעמיד את השפעת התסביך על שני קטביו, תסביך נחיתות ותסביך עליונות (inferiority complex and superiority complex). במבחן המציאות שקרתה בהיסטוריה היהודית ואשר השפיע על העם.

דוגמאות מהדמויות החשובות

אברהם- האב הראשון של העם. כאשר הוא קיבל את ההשראה וההכרה במציאותו של אל- עליון, הוא נעשה חדור רגש של עליונות מחשבתית ותרבותית ואולם הסביבה החברתית החדורה בתרבות השורשית שלה,היא למעשה חיה בתחושה דומה של עליונות תרבותית משלה. אברהם לא יכול להתמודד עם הניגוד הזה והוא נאלץ לעזוב את אור כשדים ולנדוד לחרן ולנדוד גם משם לארץ כנען. כנען הוא המקום שהיה מצוי בתווך בין התרבות הבבלית לבין התרבות המצרית. אברהם הסתדר יפה מאוד בכנען בכבוד ובתהילה.

יצחק ויעקב– האבות אחרי אברהם שניהם, כל אחד בטורו, חיו תחת הדומיננטיות של אברהם  ובהמשך גם של רבקה. יעקב עבר, בבורחו  מעשו  אחיו, אל מתחת לדומיננטיות של לבן גיסו. יעקוב לאחר מותה של רחל עבר מהפך נפשי והתמלא ברגש של כוח ושליטה, הדבר הזה ניכר בהחזקת המשפחה הגדולה שלו מלוכדת מסביבו. יתר על כן הוא גם הוסיף  את שני הבנים של יוסף לאותה מסגרת משפחתית שבטית. היכולת הזאת נמנעה מאברהם וכן  מיצחק.

יוסף-  יעקב  החדיר בבנו יוסף, עוד מקטנותו, תסביך של עליונות על ידי יחס ופינוק. הגישה הזאת של יעקוב היא מובנת וטבעית משום שהיא מהווה מעין פיצוי על האבדה הגדולה של רחל אהובתו. היחס של יעקב ליוסף גרר קנאה והקנטה מצד כל האחים. התוצאה של כל התסביכים האלה הופיעה בחלומות של יוסף, ואחר כך במכירתו וסלוקו מארץ כנען. יוסף, בהמשך, הקניט את אחיו כשבאו אליו למצרים, אך הוא לא פגע בליכוד של המשפחה.

משה-  משה גדל אצל פרעה במשך  ארבעים שנה. והיה שרוי כל כולו בחובה של התרבות המצרית. הוא למד וצבר ידע רב כאחד החרטומים והגדול שבהם. הוא הוכיח זאת בהמשך. כל מה שלמד וידע היה ברור לכל שהלימוד הוא לא על מנת לשלוט, שהרי הוא היה שייך כאיש עברי בן לעם המדוכא והנחות. משה לא חשב ולא יכול לתאר לעצמו שהוא יכול לעזור לעם שלו חוץ מאשר לבקר מפעם לפעם אצלם ואצל הוריו. הניגוד החריף הזה המתבטא ביחס בין חוכמתו וידיעותיו לבין מוצאו העברי הנחות וכן בין המעמד, הסטאטוס שלו, לבין המעמד  של עבדות שבו נמצאים הוריו ובני עמו, הניגוד הזה יצר את המתח ואת הסיבה שבגללה הוא נכשל בזה שהתערב בקטטה עד כדי כך  שבה המצרי נהרג. הטמנת המצרי בחול לא הועילה משום שהעברי שהיה שם כלך וסיפר. כאשר הדבר נודע למשה, הרגיש שהשמיים נפלו עליו והוא הפך פתאום ממרום המעמד והנוחיות ליצור הנרדף על חייו. הזעזוע של משה היה כה גדול שהוא שאל את עצמו למה? ואיך? מה ומי גרם לו להיכשל? לאט לאט הוא  הגיע למסקנה היחידה האפשרית. והיא שלאל של העברים יש יד בדבר משום המצב הנורא שבו שקוע העם שלו, ואם הוא הצליח להכשיל אותו שהוא הכל כך חכם הרי שיש לו את היכולת גם לעזור, ולהטיל עליו את המשימה להציל את עמו ישראל ממצרים. ברגע זה משה הגיע לשיא המחשבה השיגעונית, לשיא תסביך העליונות והוא שיש לאל ידו, עם כל החכמה והידע, ובעזרת האל של העברים להתכונן ולבצע את כל המשימה הבלתי אפשרית. שומה עליו עכשיו להתכונן והרבה להתכונן על מנת להצליח להוציא את בני ישראל ממצרים.

שאול המלך-  שאול חש כבר ברגש הנחיתות מהרגע ששמואל הנביא הטיל עליו את התפקיד כמלך. הלחץ והשאפתנות של שמואל הנביא הכניסה את שאול לדיכאון שהוביל לעלייתו של דוד ובסופו של דבר לנפילתו במלחמה כנגד הפלשתים.

דוד המלך– דוד הנער ניחן עוד מילדותו בתסביך העליונות. אנו מגלים זאת כאשר הוא כנער מופיע אצל שאול המלך ומבקש לאפשר לו להתמודד כנגד גלית והוא מעלה את הסיפור שלו, שהוא כבר נתקל באריה וגם בדוב נגבר עליהם בעזרת ה'. דוד המלך סבל בחייו הרבה מנרדפות וממלחמות אך הוא היה גם עתיר ניצחונות. והוא הגיע לגבאים באהבתו ובגאוותו של העם אליו ועל כך שהוא נחשב כמלך האידאלי שרק מחלציו יצא הנצר שימלוך בעתיד ויציל את העם מגלותו.

שלמה המלך– הוא תוצר מושלם של דוד המלך, וגם הוא קיבל את רגש העליונות של אביו דוד. באמצעות חינוכו לעתיד על ידי אביו דוד המלך, בת שבע אימו ונתן הנביא. שלמה המלך ניחן גם בחכמה רבה והוא ניצל בהצלחה את יכולתו לשמור על שלטונו במרחב הלא יציב ועל הישגי אביו. לשם כך הוא נקט באמצעי הדיפלומטי של ריבוי נשים שהוא לקח מהעמים שבסביבה וכן גם בביטוי החכמה והמשל שלו במגעיו עם הממלכות השכנות מסביבו. כשהגיע לקראת סוף ימיו הוא נוכח לדעת שעניין הנשים הפך להיות בבחינת "אליה וקוץ בה". הוא החל לשקוע בהרגשה רעה ובאיבוד כל מוטיבציה והוא נתן לזה ביטוי בספר קהלת ובאחת האמירות שבו: "למי אני עמל? הכל הבל הבלים". הכן הוא צפה את הנפילה אחריו משנוכח לדעת שרחבעם בנו בין לנעמה העמונית הוא אשר ימלוך אחריו.

בנימין זאב הרצל- הרצל הוא דמות מקבילה בכמה היבטים לזו של משה. נתונים:   1) זעזוע נפשי עמוק המעביר אותו מתסביך נחיתות לתסביך עליונות הגבוה ביותר. 2) שינוי בהשקפת עולם ובמציאות התרבותית. 3) פעילות שהייתה בבחינת הצלה של העם משקיעה וטמיעה. הרצל תיפח לעצמו הופעה מרשימה של אריסטוקרט משכיל. ויחד עם זאת  מתחת למסכה הזאת, נקרה בראשו הרגשה של נחיתות. הרגשה הנובעת מהצקות והתנכלויות אנטישמיות שהוא חווה. הוא ידע גם על  מצוקות היהודים במזרח אירופה. כאדם סקרן ועיתונאי מצליח הדבר הזה הטריד אותו והוא העלה במוחו כל מיני רעיונות איך פותרים את הבעיה הזאת. והנה יום אחד ב1895, בהיותו שקוע בחיבור וכתיבה של מחזה "הגטו החדש", התרחשה בה בעת פרשת דרייפוס. שלוותה בקריאות "מוות ליהודים". תוכן הפעילות הפנימית הרגשית שבה הוא עסק אל מול זו האנטישמית והברוטאלית שהתרחשה בחוץ, גרמו לזעזוע עמוק בנפשו של הרצל ששאל את עצמו: "הכיצד זה קורה בפריז שנחשבת למרכז של אירופה המערבית הנאורה כביכול?" אז עלתה בראשו המחשבה שהפתרון הוא ב"יציאת אירופה" מרגע זה הרצל נצמד לערכים ולצרכים של עמו. הוא החליט להקדיש את כל מרצו ואת כל זמנו, ובסיוע הכספי של אביו, בפעילות נמרצת להצלת העם והתחיל  לפעול בשלושה משורים: 1) לעורר את העם מתרדמה נפשית שהוא נתון בה. תסביך העליונות ששמר על הקיום והביטחון של העם הפך ב200-300 השנים האחרונות לתסביך נחיתות של השלמה בגורל ויש צורך להעירו ולהציבו על פסים של פעילות ציונית מעשית. 2) להשיג מישות מדינית גדולה את האפשרות של הקדשת מקום בארץ ישראל או בקרבתה לצורך  התיישבות יהודית. 3) להפעיל כלים כלכלים וארגוניים למען השגת אותה המטרה.

דוד בן-גוריון- דוד התייתם מאימו בגיל 11. אביו שהיה מחובבי ציון לקח אותו איתו למפגשים. בהמשך דוד נטל חלק ומשום שהיה קטן קומה הוא עשה מאמץ עיקש כדי להתבלט בדיבור ובדיון שבכל אירוע ציוני. בדרך זו הוא התחיל לצבור יכולת וכושר בהתבטאויות, וכן גם בקבלת ההחלטות. זה היה הסולם שבעזרתו התפתח בנפשו של בן-גוריון. התסביך או הרגש של עליונות גבוהה והוא נתן לזה ביטוי  בהמירו את שם המשפחה "גרין" ל"בן-גוריון" על משקל דוד "בן ישי". בן-גוריון היה מכור באופן מוחלט למאמץ בהשגת שאיפותיו ומטרתו הציונית. הוא לא החמיץ אף דיון אף ועידה ואף כנס כדי להטביע שם את חוטמו. בכוח חתירתו ופעילותו הנמרצת הוא רחש יחס של כבוד וכוח של מנהיג שקשה לערער אחריו. הוא היה מודע לגודל האחריות שהוא נשא ולכן הוא ניסה  הרבה פעמים לכפות את רצונו. הייתה בו היכולת וההבנה לראות כמה צעדים קדימה מכל האחרים מסביבו. הוא ראה ושקל בהתפתחויות המסוכנות הצפויות לקראת הכרזת המדינה והתכונן ללא לאות. כאשר מנהיגי הישוב חשו בגודל הסכנות וגם בדרישות של ממשלת בריטניה ושל ממשלת ארצות הברית שלא להכריז על מדינה ולא להיכנס למלחמה גדולה, הם נתקפו בפחד והיו מוכנים להסתפק בישוב שחי תחת חסדי הכוח הבריטי. בן-גוריון  קבע שיש להתמודד עם גודל הסכנה והכריז על הקמת המדינה. אלמלא דוד בן גוריון החלום של מדינה היה נשאר חלום ובישראל הייתה נשמרת שמורת טבע יהודית על פי האינטרס והרצון הבריטי של אותו הזמן.

 

התסביך של העם היהודי

משה הצליח, כמובן בהשראה, להוציא את בני ישראל ממצרים. הוא הצליח למעשה להצילם מתנאי העבדות ומתנאי הטמיעה המתקדמים. הוא הוביל אותם במדבר למרגלות הר סיני ושם הוא ניסה להקנות להם את המודעות של התגלות האלוהים, את קבלת  התורה ואת הסגולה של בחירה ושליחות. כלומר ה' בחר את עם ישראל  "ואתם תהיו-לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". תפקיד הכהן הגדול הוא תפקיד בעל זכויות וחשיבות אך גם בעל חובות ושליחות. הכללת כל העם לתפקיד הזה, פירושו של דבר הוא כי אין עוד עבדים ואין עוד נחותים ולכולם יש סטאטוס עליון של ממלאי ונושאי לפיד השליחות. כולם שם קיבלו את התורה ואת תפקיד השליחות. זה היה נקודת המעבר ממעמד קיצוני אחד למעמד קיצוני הפוך-  העליונות. אולם יש לשים לב שהרגשת העליונות זו אין פרושה שבני ישראל יהיו או ירגישו שהם  נעלים ומתנשאים כבני אדם על אחרים. להפך התורה  מחייבת את עם ישראל לשמור על מדת הענווה יתר על כן הוא חייו  לחוג את חג הפסח מדי שנה ולציין בו  בהצהרה ובקול גדול "עבדים היינו לפרעה במצרים…". בהמשך ולצורך ההודייה על תפקיד הבחירה העם מציין זאת בתפילה היומית את רגשותיו" כרוך אתה ה' אשר  בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו "השינון של המעלה הזאת הווה למעשה משאב הכוח הפנימי לעמוד ולשרוד בכל התלאות והסיכונים העצומים במהלך ההיסטוריה הארוכה מאוד שלו. יתר על כן יש באמירה הזאת הפקט אוטו סוגסטיבי  חשוב,ובעל מוטיבציה חזקה וממריצה. היה כדי וראוי מאוד מבחינה חינוכית לנצל את הגישה הזאת בצורה זו או אחרת כדי לנצלה וליישמה בלמידה. ובחינוך של הילדים. המושג "אתה בחרתנו…" עמד יפה  במהלך אורך השנים עד לתחילת תקופת ההשכלה באירופה לפני כ350 שנה. ואז מסיבת חוסר התפשרות וחוסר גמישות מצד מוסדות הדת, חלק מהעם החל להתמרד מהכפייה הדוגמתית ולאבד את היתרון של רגש העליונות, והוא החל בתהליך של טמיעה, התבוללות וחיסול עצמי. בעוד החלק השני ניצל את רגש העליונות, ובמאבק ללא לאות הצליח להקים מדינה לתפארת. יש להעיר כאן שהייתה רווחת אצל רבים מהישוב בארץ אמירה- "להיות כמו כל הגויים" האמירה הזאת עדיין קיימת ובניואנסים שונים. כל אלה החושבים כך הם למעשה מעידים על עצמם שהם צריכים לעלות בכדי להיות או להגיע לרמה יותר גבוהה. מובן מאליו שהם חיים ברגש של נחיתות.                עם ישראל הוא עם חכם. יש לו מוניטין ויש לו קבלות. הוא מצליח לנצל את חכמתו ואת רגש העליונות האמור ביישום ובפיתוח יצירתי גבוה ושיווק של סגולותיו החומריים. אך לדאבון כולנו הוא עדין נכשל מליישם את אותם הסגולות לפיתוח ניצול ושיווק של המשאבים הרוחניים שלו, אם אין פעילות מחוכמת של יצירת מכנה משותף ושל חיזוק האחדות הפנימית כי אז אין גם היכולת לחזק ולגבש את העם המתפורר שמחוץ למדינה.

שלומה המלך אמר בקהלת "ברוב חוכמה רוב כאס". ההמשך הבלתי נמנע הוא: ברוב כעס רוב פירוד. ברוב פירוד רוב חיסול…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s