הבריאה- מקור החיים ומקור הדעת

בסיפור הבריאה שבמקרא, על העולם הבראשיתי, יש הרבה סמליות מטפורית. כיצד נוצר העולם וכיצד נוצר האדם, מה מקומו של האדם ומה תפקידו. הנחש מלווה את האדם בראשית דרכו. הנחש מסמל את כוח הפיתוי, ובעצם מעיד גם על חופש הבחירה שניתן לאדם שהוא הכן, כן "מותר האדם מן הבהמה".

בציור האחד יש שני מוקדים במרכז: השמש שהיא מקור החיים והזוגיות של האדם וחווה שהם מקור האנושות על פני האדמה. הרקע בציור מתחיל מרמז של התוהו אשר עוד עצור וטמון מתחת לאדמה. מעל האדמה התפתחו ונוצרו החיים, הים והשמיים, היצורים למיניהם וכול הצמחייה הפורחת והשופעת פרי.

הבריאה- מקור החיים

בציור השני יש רקע הדומה במקצת לציור הראשון. במרכזו של הציור המוקד העגול מייצג את עולם המחשבה התבונה והדעת. כאשר כל היצורים שנבראו מסתובבים אין סופית מסביב למוקד הזה. אדם וחווה מצליחים לחצות את הקו ונכנסים לעולם המחשבה וקוטפים את התפוח מעץ הדעת. כדאי להזכיר כאן את פסוקו המבריק של הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט מהמאה ה-17. "cogito ergo sum"- "אני חושב ובכן אני קיים". יש לבני אדם בעולם עוד דרך ארוכה מאוד בכדי להגיע לתפוח של עץ החיים. עצם קיומו של האדם להגיע לעולם הטוב של חיים ארוכים ושאין בו רוע העניין הזה מותנה בקידומה ובהתפתחותה של המחשבה, אל אותה הספרה המודגשת בחזון של נביאי ישראל.

הבריאה- מקור הדעת

ברצוני להעיר את תשומת לב הקוראים לשלושה רמזים העולים מתוך סיפור הבריאה: 1) הבורה יצר את האדם מחומר גולמי, מן האדמה. ואילו את חווה הוא יצר מחומר אורגני מגופו של האדם. מן הסתם, יש לחווה יותר יחס של כבוד ואכן זה גם ממתבטא גם מבחינה ביולוגית בכושר וביכולת ההולדה והבריאה שיש לה. מכל מקום הבורא מתייחס לשני המינים ביחס של מעמד שווה. משום שאין חיים לאחד מבלי השני. 2) הבורא מציג בפני אדם וחווה שפע של פרות לאכילה, אך הוא מסייג שני עצי פרי מעוררי סקרנות שאסור לאכול מהם. בד בבד הוא שולח את הנחש להשפיע על היצר של חווה ואדם, ואך טבעי הוא שהנחש מצליח. 3) אנו יכולים להבין שהבורא לא ברא את האדם כדי שתהייה לו חיית מחמד שתסתובב לנצח באפס מעש. לכן הוא אוסר עליו לאכול מעץ החיים ומגרש אותם מגן עדן לחיים של יצירה ועבודה. מאחר שהיציאה מגן עדן כרוכה בפעילות ובמאמץ, לכן זו הסיבה שהאדם מקבל כושר פיזיולוגי עדיף על חווה. הבורא באופן טבעי מאפשר לאדם הקדום, שהוא כמובן עוד בור ונבער, לנצל את כוחו הגס, גם לצורך ניצול ושליטה על האישה. ככתוב "אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך" כל המצב הזה והתנאים האלה ובמידות שונות של רוע, יימשך במהלך ההיסטוריה האנושית עד שהאדם יהיה מספיק נבון והאישה מספיק חזקה, בכדי ששני המינים יגיעו לאיזון ולשוויון מוחלט של כבוד ואהבה כרצון הבורא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s