הבריאה, אברהם, יצחק, יעקב ויוסף

הבריאה

כשמדברים על הבריאה, יש מקור אחד מקובל ודומיננטי אצלנו וגם אצל מרבית האנושות והוא המופיע בתורה. הסיפור הזה הולך ומתערער קצת מאז שהתחילה תקופת ההשכלה. ומאז גם נוספו עוד שתי תיאוריות זו של 'המפץ הגדול' וזו של צ'רלס דרווין על "מוצא המינים". נתרכז במקור התנכי' שהוא השולט ויש בו הרבה מחשבה הרבה היגיון והרבה אלגוריה. מי שכתב את התורה הוא אשר כתב את סיפור הבריאה. אם ננסה להתחקות מנין הוא לקח את סיפור הבריאה ונחפש במקורות הקדומים של אותן התרבויות הקדומות של בבל של מצרים ושל כנען. נגלה שסיפורי הבריאה של עולמם הקדום של אותן התרבויות בנוי ממלחמות של גורמי עולם אדירים תאווי מלחמה, שלטון ושעבוד של אחרים וגם של האדם עצמו. בסיפור של התורה אין כלום מן ה"ניחוח" הזה. התורה מציגה את האלוהים כאל רחום וחנון וכאילו כל הבריאה לא נוצרה אלא כדי לברוא את האדם כצלמו וכמובן הכבנה היא של מחשבה החלטה ויצירה. מומלץ לקרוא בקוגל בנשא הזה את המאמרים של דר' ישראל אלדד ושל דר' שמואל אברמסקי.

האלוהים ברא את העולם מן התוהו ובוהו הוא גילה לנו את הזמנים של עבודה ומנוחה כפי שהוא ברא. הוא ברא את האדם מחומר מוצק ודומם מעפר. הוא ברא את חווה מחומר אורגני עדין מצלעו של האדם. יש בזה משמעות הנוגעת לתפקידם הביולוגי שהם עשויים לשאת. האלוהים הציב את אדם וחווה בגן עדן והוא נתן להם כוח שליטה על כל היצורים האחרים. וכן הוא נתן להם, כאמור, כוח מחשבה והחלטה. בנוסף אלוהים אמר להם שבנן עדן יש הכל אבל יש שני עצים שמפריים אסור להם לאכול. אלו הם עץ החיים ועץ הדעת. למרות כל הנאמר לעיל האלוהים שולח, מכל החיות, את הנחש שאין לו קו ישר, ללוות את האדם. ולהעמיד את האדם בפני התגר. הנחש אכן מצליח בפיתוי ואדם וחווה אוכלים מפרי עץ הדעת האסור. האלוהים כועס ואדם וחווה מגורשים מגן עדן. הסיבה לגרוש היא רק תרוץ משום שהאלוהים לא ברא את אדם וחווה לא כדי להיות לו לשמש כחיות מחמד, ואף לא כשני בטלנים שמסתובבים באפס מעש בגן עדן. ולכן הצורך והמטרה במילוי הפוטנציאל של האדם החושב והיוצר הוא לא בגן עדן.   כל הסיפור המופלא הזה של הבריאה, מעיד על גאונותו של משה ועל ההשראה האלוהית שהייתה בו.

אברם-אברהם – האב הראשון של עם ישראל

כל מה שאנו יודעים על סיפורי המקרא ,אנו יודעים  מספר בראשית. האדם המאמין אשר חושב שהתורה אשר נתנה למשה כסיני, היא נתנה ישר מידי שמים, הרי שבמקרה הזה,אין לערער, כמלא נימה, על כל מה שיש בה, בין שיש בזה הגיון ובין שאין. בין שזה נכון ובין שלא. האדם של היום אינו יכול להתעלם מן השכל והתבונה שהבורא או הטבע העניקו לו, לאדם , במהלך התקדמותו והתפתחותו   כל השנים. ההיגיון  מחייב שהתורה נכתבה על ידי בן אדם בן תמותה וכמובן בהשראה אלוהית. הלוא הוא משה. הספורים של האבות עברו מפה לאוזן במשך כמה הדורות עד שהגיעו לאוזניו של משה בעת ביקוריו אצל אחיו ולפני  האירוע של הריגת המצרי והבריחה ממצרים. משה גדל והתחנך בבית פרעה במשך 40 שנה  כדרך החרטומים וכמובן ידע את דרך הכתיבה שלהם. רבים מחוקרי המקרא, תלו ספק בסיפורי בראשית משום מרחק הזמן של כ-4000 – וקשה לסמוך על אמיתות הסיפורים. ואולם בתחילת המאה שעברה נתגלתה ספרייה גדולה של עשרות אלפי חרסים כתובים בכתב יתדות, בארמון שבחורבות העיר מארי אשר על נהר פרת. על פי הממצאים, אנו מגלים עדויות  התואמות נתונים שבמקרא: של שמות, של הווי ואורח חיים, של דרך בכריתת חוזה בדומה ל "ברית בין הבתרים", וכן גם סוג של אירועי נבואה בדומה לאלה של ישראל שבאו יותר מאוחר. מן המקרא אנו יודעים שמשפחתו של אברם היא מצאצאי שם ונוח דור עשירי. המשפחה של אברם הייתה ממוקמת בשולי העיר אור-כסדים, משום המקנה  הרב  שלה. אור-כסדים הייתה אז עיר בירה ומרכז ממלכתי ותרבותי גדול ליד שפך הנהר פרת. הייה בה מקדש לאל סין הוא הירח.

ההארה של אברם

 יום אחד נתגלתה לאברם הארה מתוך מחשבה רוחנית עמוקה, שלא הירח ולא השמש המופיעים והמתחלפים ביניהם מתאימים כל אחד מהם כשלעצמו להיות האל הגדול. אלא חייב להיות כוח מעל לכל מה שנראה, והוא האל-עליון. באותו הרגע נזרעה ונתממשה האידיאה של דת האל-עליון, המונותיאיזם. אמנם האידיאה נתגלתה לראשונה על ידי אברם אבל היא באה לידי גלוי, מוחשי כתוב בתורה במלא גודלה וחשיבותה, על ידי הופעתו של משה. אחרת היא לא הייתה קיימת, כמו שכל מה שכתוב  שהייה לפניו לא היה קיים. אברם, הדמות המאוד כריזמטית, כאשר הוא הגיע להתגלות של האל-עליון וזה שהוא אל אשר אין לו מימד מוחשי, הוא נתקל בחוסר הסכמה של הסביבה ובהתנגדות. נוצר חיכוך בינו ובין הסביבה.ונוצר מצב שקשה הייה לחיות בו.במציאות הזאת תרח, אביו של אברם, לקח יוזמה, וכמסופר במקרא, הוא לקח את אברם ואת שרי אשת אברם ואת לוט בן בנו הרן אשר מת באור-כסדים ויצאו לדרך בדרך לכנען. הם הגיעו לחרן בצפון והתיישבו שם. על נחור ומשפחתו הבן השני של תרח, עליהם לא נאמר שגם הם עברו לחרן. התרבות האלילית בחרן לא הייתה שונה מזו שבאור-כסדים. אברם נתקל באותם הקשיים. ואז באה התגלות האל לאברם המצווה עליו: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. ב וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. ג וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. ד וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן. ה וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן."  (בראשית יב 1-5) יש לשים לב שארץ כנען נמצאה אז בגבולות בין שתי התרבויות הגדולות בבל ומצרים. 

אברהם באור קסדים ובחרן

                 אברם בכנען 

אברם מגיע לכנען עם שרי אשתו ועם לוט בן אחיו. הוא מתהלך בארץ לאורכה מן הצפון לדרום. האל מתגלה לאברם ואומר לו כי זו הארץ המיועדת לו ולצאצאיו אחריו. יש לשים לב שעדין שרי עקרה. אברם בן 75 ושרי בת 65.בארץ מתחילה להתרחש בצורת קשה והרגשה של רעב. אברם מחליט לרדת למצרים. בדרך הוא נתקף חרדה, הוא יודע שאשתו היא יפה מאד ויש לה הופעה בולטת ומרשימה, ואם פרעה יראה אותה וירצה לקחת אותה כי אז הוא יהרגו אותו. לכן הם יתנהגו כאילו הם אח ואחות. חששו של אברם אכן התאמת, פרעה לקח את שרי אליו ושלח מתנות לאברם. המקרא מספרת שפרעה נתקף בנגעים וגם גילה ששרי היא אשת איש. פרעה כעס וציווה לגרשם ממצרים. אברם חזר לכנען ואז החלו מריבות בין רועי לוט לבין רועי אברם על מקום המרעה. אברם פנה ללוט וביקש להיפרד ולהתחלק בשטח על מנת למנוע מריבות או שמקום המרעה של אברם יהיה על רכס ההרים למעלה והמרעה של לוט יהיה בכיכר הירדן למטה או להיפך. לוט בחר להיות בכיכר הירדן הפוריה. זמן קצר לאחר מכן הופיעו חמשה מלכים עם אנשיהם מאזור ארם נהריים ועשו מלחמה עם ארבעת המלכים שבכיכר הירדן. הם הביסו אותם ולקחו איתם את הכל כשלל כולל את לוט ובני ביתו. הגיע פליט וסיפר לאברם את מה שקרה. אברם ארגן את אנשיו  318  ויצא לרדוף אחר המלכים הוא השיגם ליד דן. הוא התקיפם לילה הכה בהם ורדף אחריהם עד  דמשק. אברם החזיר את כל השלל שלקחו ושחרר גם את לוט .המעשה הזה הקנה לאברם הרבה כבוד והערצה.

ברית בין הבתרים

 באחת ההתגלויות שהיו לאברם האלוהים חוזר ומבטיח לו את ההורשה של כל ארץ כנען. אברם,בגלל גילו המתקדם, מטיל ספק באפשרות שיהיה לו יורש עד כדי כך שהוא מעיר לאלוהים "במה אדע?" האלוהים חוזר ומבטיח שיהיו לו  צאצאים ככוכבי השמים, והוא כורת איתו ברית ואומר לו "ט וַיֹּאמֶר אֵלָיו, קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ; וְתֹר, וְגוֹזָל.  י וַיִּקַּח-לוֹ אֶת-כָּל-אֵלֶּה, וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ, וַיִּתֵּן אִישׁ-בִּתְרוֹ, לִקְרַאת רֵעֵהוּ; וְאֶת-הַצִּפֹּר, לֹא בָתָר.  יא וַיֵּרֶד הָעַיִט, עַל-הַפְּגָרִים; וַיַּשֵּׁב אֹתָם, אַבְרָם.  יב וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל-אַבְרָם; וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, נֹפֶלֶת עָלָיו" ".וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה, וַעֲלָטָה הָיָה; וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן, וְלַפִּיד אֵשׁ, אֲשֶׁר עָבַר, בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה.  יח בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת יְהוָה אֶת-אַבְרָם–בְּרִית לֵאמֹר:  לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת."(בראשית טו 9-12 , 17-18) החיזיון הזה שהיה לאברם ושהוא נראה לנו דמיוני ובלתי מובן הוא למעשה קבל עדות של מציאות שרווחה באותם הזמנים ושנתממשה לנו כתוצאה מגלויי החרסים מחורבות העיר מארי. הצורך לכריתת חוזה חשוב הייה כרוך בכריתה של עייר ולעבור בין שני חלקיו.  

בברית בין הבתרים נאמר לאברם "לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת". בינתיים, שרי העקרה מגלה סימני ייאוש, היא פנתה לאברם ובקשה ממנו לשכב עם שפחתה, הגר המצרית, על מנת שיהיה להם ממנה זרע. השפחה הכן הרתה, והרימה ראש של גאווה, לשרי היה קשה ואז היא עינתה אותה. הגר ברחה אך היא חזרה וילדה את ישמעאל.                                               

ברית  מילה אברם מגיע לגיל 99 ושרי ל- 89  האלוהים מתגלה לאברם ומבטיח לו שוב את כל  ההבטחות אך הפעם הברית של האל היא שאברם יהיה אב להמון גויים ולכן שמו לא  יהיה עוד אברם אלא אברהם וגם שמה של שרי ישתנה לשרה, והיא תהייה מבורכת ויהיה לך בן ויקרא שמו יצחק. הברית הזאת מחייבת להימול כל זכר." י זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין זַרְעֲךָ, אַחֲרֶיךָ:  הִמּוֹל לָכֶם, כָּל-זָכָר.  יא וּנְמַלְתֶּם, אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם; וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם.  יב וּבֶן-שְׁמֹנַת יָמִים, יִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר–לְדֹרֹתֵיכֶם:  יְלִיד בָּיִת–וּמִקְנַת-כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן-נֵכָר, אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא." (בראשית  יז  10-12) כתום ההתגלות אברהם לקח את בנו ישמעאל שילדה הגר ומל אותו בגיל  13, וכן הוא מל את עצמו וגם את כל אנשי ביתו.                                                        

ברית בין הבתרים

             סדום ועמורה

אחרי האירוע של הברית מילה מתרחש האירוע של סדום ועמורה. שלושה מלאכים מופיעים אצל אברהם האחד בא לבשר על ההולדה של יצחק והשניים האחרים הם בדרכם להציל את לוט ומשפחתו. האלוהים מיידע את אברהם שהוא מתכונן לכלות את ערי סדום ועמורה משום שהחטאים שלהם גדולים מנשוא. וכאן מתחיל אברהם להתמקח עם האלוהים, מה אם יהיו שם 50  צדיקים האם גם אז האלוהים יכלה? הוא נענה שלא. ואברהם חזר ושאל והוריד מיידי פעם במספר עד שהוא מגיע לעשרה ואלוהים משיב שהוא לא ישחית במקרה שיהיו שם עשרה צדיקים.שני המלאכים מחלצים ומצילים את לוט אשתו ובנותיו מהעיר סדום והאלוהים מביא כליה על סדום ועמורה. המוסר השכל מן הסיפור הזה הוא שהמושג "סדום ועמורה" הוא שם דבר של רוע ואילו אברהם האב הראשון הוא שם דבר של צדק ומשפט.

            העקדה על פי האמונה

"העקדה" הוא הסיפור הדרמתי ביותר שבמקרא. על קיומו ועל מוסר ההשכל שבו נכתבו כבר תלי תלים של דברים. הוא קבל התייחסות, לטוב ולרע, להרבה סוגי קרבנות בהיסטוריה של  עם ישראל. וגם זו של העולם.  בכדי לרדת לעומקו של הסיפור,חשוב קודם כל לבדוק מה המקור האפשרי שדרכו הסיפור הגיע אלינו, ואם יש יותר ממקור אחד.    המקור שהיה ברור ורווח עד כה הוא התורה ומה שכתוב בה. מכאן אנו מגיעים לשאלה מי כתב את התורה? האם אלוהים כתב?  לפי המקרא ניתן יותר להבין שהתורה נתקבלה מידי שמים כלומר מידי האלוהים. הדעה הזאת, היה בה היגיון ברזל בשעתה, גם מבחינה טקטית ונם מבחינה דידקטית. היא הייתה מחויבת המציאות בתנאים של אורח מחשבה טוטלית של אמונה.ולכן היא הייתה בעלת חשיבות מכרעת. היא כמובן שלטה לאורך כל הדורות והיא תמשיך עוד לשלוט אצל המאמינים כל עוד הם ימשיכו לתת משקל מכריע לאמונה.בהיגיון של היום אנו יכולים להעיז ולשאול שאם אלוהים כתב את התורה והוא כתב או והמציא את סיפור העקדה אז לשם מה ולאיזה צורך הוא כתב. אחרי כל ההתגלויות וכל ההבטחות שהאלוהים נתן  לאברהם. בכל ההתייחסות הזאת שיש בסיפור הזה יש בזה ממד האנשה של אלוהים.  הרמב"ם כבר רמז, מעשה האנשה של אלוהים מהווה מעשה  כפירה.

              העקדה על פי המסורת

נחזור ונבדוק את המקור של משה. משה הכן כתב את התורה וזה כולל את הסיפור של העקדה. האם הוא המציא את הסיפור? לא נראה כך. הוא קיבל את הסיפור הזה כמו שהוא קיבל את כל המסורת של האבות. הוא קיבל מזקני בני  ישראל שהיו במצרים בעת שהוא היה מבקר אצלם לפני הריגת המצרי והבריחה ממצרים. הסיפורים שזקני בני ישראל ידעו הם אלה שהגיעו אליהם ועברו במשך כמה דורות מפה לאוזן. אין ספק שמספרי הסיפורים מוסיפים לא מעט נופך משלהם ובכדי להרשים את השומעים. כמובן, כך גם קרה לסיפור העקדה. משום כך יש הרבה מקום לחשוד על מדת האמת שבסיפור. אך לא די בכך. כל מה שכתב משה בשעתו והכן הוא כתב, הוא נשמד. הוא נכתב  והועתק אין ספור פעמים עד שהוא הגיע לצורתו ולגרסתו האחרונה שאותה אנו מכירים. על כל ההשתלשלות של העתקות במשך אלפי שנים, סביר מאד להניח שכל הסיפורים ואפילו כל המסורת לא נחסכו מהשפעתם של המעתיקים והעורכים למיניהם.                                  

        העקדה על פי ההיגיון

מה הם הנתונים שבמקרא המובילים אותנו אל סיפור העקדה ? יצחק מגיע לגיל 17 בערך ואברהם כמובן בגיל 117 ושרה עשר שנים פחות.אברהם חי בשקט ובשלווה באזור גרר הסמוך לבאר שבע. זהו אזור תחת השפעה של הפלשתים. אברהם הוא ביחסים מצוינים עם אבימלך מלך הפלשתים ואפילו כרתו ביניהם ברית שלום. במקום הזה ובזמן הזה אברהם מצוי בשקט נפשי ממושך, והוא יכול לחשוב להגות ולהזות על כל מה שעבר עליו,על כל הקשיים והמתחיות שהוא עבר, הן בשל הגילוי שלו של אל-עליון והן בשל עקרותה הממושך של שרה. הוא גם חשב איך הוא השפיע  על האלוהים להסכים שאם יש עשרה צדיקים בסדום אז לא כדאי להשחית את העיר. יחד עם זאת הוא הזה איך הכנענים מוכיחים מעל לכל ספק את  דבקותם ונאמנותם לאליליהם על ידי הקרבה של בן משלהם.האם האלים חפצים בקרבנות תודה ?  בודאי שכן. הרי זה אות התודה שאין למעלה ממנה. אברהם חושב שהאל-עליון שלו עשה מעל ומעבר ונתן לו את יצחק, שכל כך הרבה שנים חלם ודאג וחרד מחסרונו. וכי האמת היא שמגיע לאל-עליון שלו את המתנה הכי טובה שאפשר את הבן. הוא שקע במחשבות אלה וכך הוא הגיע גם לחלום שהוא לוקח את הבן מעמיס עליו את העצים לצורך העקדה, שהרי הוא חזק וכמעט גבר, והוא הולך איתו במשך שלושה ימים עם העצים על הגב, מה כמות העצים זה לא חשוב, עד שהוא מטפס ומגיע להר שהאל מורה  לו, שם הוא בונה מזבח מסדר את העצים מצווה על הבן לשכב למעלה וקושר אותו באין אומר ודברים הוא אוחז במאכלת וחושב איך האלוהים היה מוכן כבר לא לכלות את סדום אם רק היו בה עשרה צדיקים ואז מתחוור לו שהאל-עליון לא רוצה בקרבן הבן ואז הוא רואה איל ממולו שמחכה להיות הקרבן וכך זה היה. אברהם ויצחק חזרו הביתה בשלום. אם נניח שסיפור העקידה אמיתי נשאלת השאלה האם אברהם היה מונע מאשתו שרה לדעת או להסכים את מה שהוא מתכונן לעולל ליצחק, והאם יצחק  היה שותק על מהלך האימים שהוא היה עלול להיות נתון בו, באשר לאברהם קשה מאד להעמיד את השאלה הזאת במבחן המציאות לא מבחינת אשתו ולא מבחינת כל הסובבים אותו. ואולם אם כל הסיפור הוא בבחינת חלום, אז הכותבים המעתיקים ואו העורכים כבר דאגו לזה שיראה כאמיתי.      

אברהם סיפר את הסיפור או  החלום הזה כפי שסיפר את כל קורותיו. וכך הכל עבר, במרוצת הזמן, לעיבודה של המסורת

שרה נפטרה בגיל 127 ואברהם פנה וקנה מעפרון החיתי אשר בחברון את מערת המכפלה כאחוזת קבר וקבר בה את שרה.                                                                             

                יצחק                                 

אברהם, שלוש שנים לאחר מות שרה, מרגיש שהוא הולך ומזדקן, והושב מה יהיה עם יצחק  אשר הגיע לגיל ה-40. אברהם מבקש מעבדו הנאמן אליעזר "המושל בכל השר לו" שילך לחרן אל משפחת נחור אחיו ולהביא משם אישה ליצחק, והוא משביע אותו שלא ייקח את יצחק לשם, מחשש שמא יישאר שם.   אליעזר מגיע לחרן, וליד הבאר מחוץ לעיר, הוא אומר לעצמו שהנערה אשר תבוא לשאוב מים מן הבאר ואשר הוא יבקש ממנה להשקותו והיא תציע גם להשקות את הגמלים היא אשר תהיי מתאימה ליצחק. ואכן כך זה קרה ולא עוד אלא מתברר שהיא בת בתואל  הבן של נחור אחי אברהם. אליעזר מניע לביתה של הנערה רבקה הוא מספר לבתואל  האב וללבן אחיה את כל הקורות אותו ואת מטרתו. הם משתכנעים ומסכימים. שואלים את רבקה וגם היא מסכימה. אליעזר מחלק מתנות למשפחה ולמחרת הוא יוצא עם רבקה ונערותיה בדרך לכנען. רבקה נעשית לאשתו של יצחק.והוא ממשיך לגור באותה הסביבה של צפון הנגב בסמוך לבאר שבע ושבה אברהם, מזה שנים, היה מצוי בה. במקרא מופיע בפרק הזמן הזה סיפור משונה ובלתי סביר. אברהם לוקח אישה בשם קטורה שממנה נולדים לו -6  בנים. בהמשך, ובטרם מותו, הוא מחלק מתנות לבני הפילגשים ושולח את כולם רחוק אל ארץ קדם. אברהם נפטר בגיל -175 שנה. יצחק וישמעאל בניו קברו אותו במערת המכפלה אשר בחברון. רבקה החלה לחשוש שהיא עקרה ויצחק התפלל עבורה ואכן היא הרתה ויילדה תאומים. הראשון שנצא מרחם אימו היה אדמוני ומלא שער ולכן קראו לו עשיו ולשני קראו יעקב. יצחק, היה, מן הסתם, בעל אופי כמעט נוגד מזה של אברהם אביו, ועל החוסר הזה מילאה רבקה בדומיננטיות שלה. עשיו גדל והרגיש את עצמו שונה מעצם טיבעו והיה כנראה גם מרדן ולכן היה לו נוח לחיות הרחק מהבית וכך הוא התחיל לעסוק בציד. יעקב, לעומתו, נטל אחראיות ועסק בכל צורכי הבית.על כן נאמר עליו, "איש תם יושב אהלים". המצב הזה בין האחים הניע את יעקב לחשוב על כובד האחראיות שלו מול הלא אכפתיות של עשיו, שניהם תאומים אז מה אם הוא יצא ראשון. יעקב ידע שלקבל את ברכת הבכורה יש חשיבות גדולה ואז נקרתה לו הזדמנות בלתי רגילה. יעקב עסק בבישול מאכל עדשים טעים וריחני. באותם הרגעים מגיע עשיו עייף ורעב והוא תאב מאד לאכול מהבישול של יעקב. יעקב מנסה, ספק בצחוק ספק ברצינות, ושואל אותו האם אתה מוכן למכור לי את הבכורה? עשיו עונה שהוא מוכן וגם להישבע בכך, והוא נישבע. מה יותר פשוט עכשיו ללכת ליצחק ולהעמיד אותו על כך. יעקב חשב שזה מסוכן מדי ולא בקש לעשות זאת. רבקה ידעה מכל זה היא הייתה בעד יעקב. באותו הזמן חזרה תופעת הבצורת והרעב בארץ. יצחק חושב לרדת למצרים אבל הוא מקבל בהתגלות שלא לעשות זאת.

הוא התקרב לגרר לאזור הפלשתי, הוא בודאי שמע מאביו את כל הקורות אותו שם והוא גם פחד וחזר על אותה תחבולה להראות שאשתו היא אחותו. אבימלך מלך פלשתי לאחר זמן מגלה זאת הוא בא אל יצחק בטענה  שהוא שם בפניהם מכשלה לחטוא והוא איתרה בו שזה לא בסדר. יצחק ניסה לזרוע והצליח, וכן גם מקנה הצאן והבקר הלך וגדל אצלו. הרועים שלו חפרו בארות אך רועי הפלשתים תבעו אותם כי השטח הוא שלהם. יצחק נאלץ לזוז מזרחה ושם הוא חפר ומצא מים וקרא למקום רחובות ועוד באר הוא חפר וקרא לה באר שבע. כנראה אבימלך ושר צבאו פיכל הרגישו אי נוחות מהתזוזה של יצחק  והם באו אליו וכרתו איתו ברית שלום.  יעקב וברכת הבכורה. יצחק הוא כבר בן  -80. הוא לקה בעיניו ואינו רואה. הוא מרגיש את עצמו זקן וחושש מיום מותו ולכן הוא קורא לעשיו בנו בכורו על מנת לברך אותו. יצחק מבקש ממנו ללכת לצוד ציד ולהכין תבשיל כחלק ממתן הברכה. רבקה שמעה זאת וקראה ליעקב וצוותה עליו להביא שני גדיים על מנת להכין מהם תבשיל עבור יצחק. היא הלבישה את יעקב את בגדי עשיו, שמה מעורות הגדיים על ידיו ומסביב לצווארו הגישה לו את המטעמים ושלחה אותו ליצחק. יעקב בא אל יצחק וטען שהוא הכין כאשר ביקש יצחק חושד וביקש למשש אותו את ידיו ובצווארו והוא אומר 'הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו' הוא בכל זאת נותן לו את הברכה. לאחר מכן הגיע עשיו הכין את התבשיל שלו הביא ליצחק ואז מתגלה התרמית. יצחק נחרד ונותן ברכה גם לעשיו ואילו עשיו אינו מסתיר את רצונו להרוג את יעקב.רבקה בקשה להבריח את יעקב עד יעבור זעם. היא פנתה ליצחק ואמרה לו שהיא לא רוצה שיעקב ייקח אישה כנענית אלא שילך לחרן וייקח משם. רבקה בקשה גם שיצחק יברך אותו בדרכו. יצחק אכן ברך את יעקב.

למי הבכורה?

יעקב בדרך לחרן

יעקב יצא לדרך. הוא נעצר במקום ללון הוא שם אבן מראשותיו ושכב לישון. ליעקב באה התגלות, הוא חלם שסולם מוצב ארצה וראשו  מגיע עד השמיים ומלאכים עולים ויורדים בו. האלוהים מבטיח לו את ההבטחות  שנתן לאברהם וליצחק וכי הוא ישמור עליו והוא יצליח בדרכו. יעקב קם וקרא למקום הזה בית אל כי זהו השער לשמים. יעקב מגיע ליד הבאר בחרן, יושבים שם רועים ומחכים לעוד רועים בכדי לגולל את האבן הכבדה מעל פי הבאר. יעקב שואל אותם על נחור, הרועים מכירים והנה רחל בת לבן מגיעה יעקב ניגש ומגולל את האבן והוא מתוודע לרחל.              

יעקב בבית לבן

יעקב מגיע לבית לבן ואז מתעוררת השאלה אצל לבן, אם יעקב יעבוד אצלו מה תהייה משכורתו. יעקב משיב שהוא מוכן לעבוד עבור רחל שבע שנים. לבן מקבל זאת בסיפוק. כתום שבע שנים יעקב ביקש את רחל. לבן ערך משתה, ומאוחר בלילה הוא דחף את לאה, האחות הגדולה של רחל, לחדרו של יעקב. בבקר יעקב גילה את מעשה הרמאות וטוען כנגד זה. לבן משיב שלא נהוג שהצעירה תינשא לפני הבכירה. הוא מוכן לתת את רחל בתנאי שהוא יעבוד אצלו עוד שבע שנים. ליעקב לא הייתה ברירה הוא אהב מאד את רחל. לבן כמו כן נתן ללאה את השפחה זילפה ולרחל את השפחה בלהה. לאה החלה ללדת אחד אחרי השני את ראובן, שמעון, לוי ויהודה. רחל חשה רע מאד וטענה כלפי יעקב "אם אין מתה אנכי" היא בקשה מיעקב שישכב עם בלהה. ממנה נולדו דן ונפתלי. ואז לאה נתנה את זילפה ליעקב וממנה נולדו גד ואשר. לאחר מכן נולדו מלאה עוד שניים יששכר וזבולון וכן בת בשם דינה. רק אחרי כל אלה הרתה רחל וילדה את יוסף. אז תמו שבע השנים הנוספות ויעקב בקש מלבן לאפשר לו ללכת. לבן ידע והסכים שכתוצאה מעבודתו של יעקב הרכוש שלו גדל והתרחב וכמובן אינו רוצה משום כך  שיעקב יעזוב. הוא הציע והסביר למה שיעקב לא יטרח ויעבוד אצלו  לביסוסו הכלכלי  תמורת שכר. ולא ילך ריקם. והוא שאל את יעקב מה השכר?יעקב השיב שלא צריך שכר, אלא שכל מה שוולד מהמקנה והצאן והצבע שלא יהיה נקוד וטלו כלומר מנומר זה יהיה שייך לו. לבן הסכים מיד משום שהיה ברור לו שמספר הנולדים בעדר מהסוג הזה הוא קטן הרי שזו עסקה מצוינת בשבילו. לבן מיד הוציא ובדל את כל מה שהיה נקוד וטלו בעדרים שלו ונתן אותם ביד בניו לשמור עליהם שלושה ימים הרחק מהעדר הכללי. יעקב קבל אחראיות על כל העדר. יעקב לקח מקלות מעצים שונים כמו לבנה וערמון ופצל בהם כלומר קלף מהם חלקים מהקליפה כך שיראו מנוקדים והוא העמיד אותם 'ברהטים ובשקתות המים' כלומר בכל מקום לנוכח פני הצאן כשהוא בא לשתות מים בכדי שהצאן יושפע מראית המקלות המנוקדות ויולדו כתוצאה מכך בעלי נקודות. התחבולה הכן הצליחה והמקנה והרכוש של יעקב הלך וגדל מאד. כתום שש שנים הייתה ליעקב התגלות שאמרה לו לחזור לכנען והאלוהים יעמוד לצדו.                                                      

סולם יעקב רחל מחכה ליעקב רחל מחכה לישראל

יעקב בדרך לכנען    

יעקב נצל את העדרו של לבן לצורך הגז ויצא עם כל אשר לו בדרך לכנען. כעבור שלושה ימים גילה לבן שיעקב ברח, הוא לקח את אחיו ויצא לרדוף אחריו. כעבור שבעה ימים הוא השיג את יעקב ליד הר גלעד. היה דין ודברים ביניהם בסוף הם הגיעו לכלל ברית והקימו גל עד שאף אחד מהם לא יעבור אותו לרעה. יעקב ממשיך בדרכו עם כל הכבודה הגדולה, המשפחה הגדולה השפחות והעוזרים, הגמלים, הצאן והבקר. יעקב אמנם שמח מאד שנפטר מלבן אך הוא תפוס בדאגה מה יהיה במפגש עם עשיו. יעקב מגיע עד נחל יבוק שמעבר לירדן הוא מעביר את כולם מעבר לנחל כבר ערב,ובמקרא מסופר כאילו יעקב מתעכב ואז מופיע מישהו בלילה שמשום מה מתחיל לריב איתו ותוך כדי כך מתברר ליעקב שהמישהו הזה הוא מלאך ואז מחליט יעקב לא להרפות ממנו עד שהוא מברך אותו. המלאך נאלץ לעשות זאת והא אומר לו ש"מכיוון שאתה נאבקת עם מלאך שמך לא יקרא עוד יעקב אלא ישראל". כל האירוע  הזה הוא בבחינת חיזיון או חלום שצריך להוסיף קצת עידוד וקצת כוח למודעות של יעקב לקראת הפגישה הצפויה שלו עם עשיו. האדם היחידי אשר העביר את הסיפור הזה למסורת הוא הרי יעקב בעצמו.

יעקב שלח להודיע לאחיו על היותו חוזר ומתקרב. יעקב קבל ידיעה בחזרה  שעשיו יוצא לקראתו עם ארבע מאות איש עימו. הידיעה הזאת הכניסה את יעקב לחרדה גדולה. והוא נקט בשני צעדים: הראשון, הוא  חלק את מחנהו לשני חלקים שאם עשיו יתקיף את החלק הראשון יהיה בידי החלק השני מספיק זמן כדי לברוח. הצעד השני היה לקדם בשליחת מתנות של צאן ובקר בדרך ובהפסקות אל עשיו בדרכו. כאש ראה יעקב את עשיו מרחוק הוא השתחווה שבע פעמים לפני שנפגשו התחבקו ובכו. לאחר ההיכרות וכל בטויי ההכנעה של יעקב, עשיו הלך לדרכו חזרה שעירה ויעקב המשיך הגיע וחנה ליד שכם על חלקה שהוא קנה. בהיותם חונים ליד העיר שכם יצאה דינה בת לאה להכיר  את הסביבה ראה אותה שכם בנו של חמור נשיא הארץ. שכם כפה את עצמו עליה ואנס אותה ואחר פנה לאביו ואמר שהוא רוצה שהיא תהיי לו לאישה. חמור פנה אל יעקב והאחים הכועסים במטרה לפצות על העוול שעשה שכם בנו. האחים ענו במרמה שהם כולם נימולים ואנשי שכם לו. תנאי ראשון הוא שאנשי שכם יהיו נימולים. לבסוף הם הסכימו.ביום השלישי בהיותם כואבים הלכו שמעון ולוי האחים של דינה והרגו כל זכר נימול. יעקב כעס מאד על המעשה הזה של שמעון ולוי.

יעקב המשיך במסעו דרומה וליד העיר אפרתה היא בית לחם רחל התקשתה ללדת. היא ילדה את בנימין ומתה ונקברה במקום הקרוי עד היום קבר רחל. יעקב הגיע במסעו ליד חברון והתיישב שם. יצחק שעוד היה חי לפי המקרא הלך לעולמו בגיל מאה ושמונים והוא נקבר על ידי בניו יעקב ועשיו במערת המכפלה אשר בחברון. הגיל הזה של יצחק הוא בלתי סביר לחלוטין יצחק בגיל שמונים הוא כבר לא ראה

וחשב את עצמו לזקן ושמתקרבת שעתו למות ולכן הוא ביקש מעשיו לתת לו את ברכת הבכורה. אז איך אפשר להוסיף לו עוד מאה שנים של חיים? יעקב אשר סבל ונוצל הרבה מאד על ידי לבן בגלל אהבתו לרחל. הוא גם סבל וכאב יחד איתה את כל זמן עקרותה כאשר לאחותה לאה וגם לשפחות נולדו אחד עשר ילדים ולה עוד לא. עד שנולד יוסף והנה בהריון שני מיד לאחר מכן היא לא עמדה בזה ונפטרה. הגורל המר הזה פגע שוב ביעקב ואך זה טבעי שיעקב מצה קצת נחומים בקשר שלו עם יוסף בנו. הוא פינק אותו והכין לו כתונת פסים.האחים החלו לקנא, לשנוא אותו ולהקניטו. יוסף לא  נשאר חייב והוא בא יום אחד וסיפר להם שהוא חלם שצרור האלומה של כלאחד מהם השתחווה לצרור האלומה שלו. ביום אחר הוא בא וסיפר שהוא חלם כי השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לכוכב שלו. באותם הימים סיפור כזה מהווה סכנה של ממש למי שמספר כי רק בחיסולו של המספר פוקעת גם ההתגשמות של  חלומותיו. וההזדמנות הזאת נקרתה לאחים. יום אחד האחים הרחיקו לכת עם המרעה. יעקב דאג וביקש מיוסף ללכת ולראות מה קורה.

יעקוב ומאלך

 יוסף עבד במצרים                               

 יוסף יצא מאזור חברון והלך צפונה עד דותן מצפון לשכם. האחים ראו אותו מרחוק ואמרו לעצמם הינה בעל החלומות נהרוג אותו. הם הפשיטו אותו וזרקו אותו לאיזה בור. ראובן ויהודה חשבו איך להציל אותו. כשהם יושבים לאכול ונמלכים בדעתם עברה לידם אורחת ישמעאלים בדרכם למצרים. יהודה אמר שלא כדאי להרוג וכדאי למכור אותו. ובכן יוסף נלקח למצרים ונמכר לפוטיפר הסריס שר הטבחים של פרעה. האחים של יוסף לקחו את הכתונת שלו טבלו אותה בדם עזים הביאו אותה ליעקב ואמרו זאת מצאנו, כלומר יוסף כנראה נטרף על ידי איזו חייה. יוסף מצליח בבית פוטיפר רוכש אימון ומקבל אחראיות על כל הבית.יוסף צעיר ויפה תואר בעוד פוטיפר הוא סריס, במצב כזה, בלתי נמנעת היא ההתפתחות, הנטייה וההשתוקקות למגע מיני מצד אשת פוטיפר אל יוסף. יוסף נזהר ועמד בסירובו אך העניין הגיע לידי פיצוץ, האישה משכה אותו בבגדו, יוסף נתלש ממנו וברח. האישה פרצה בצעקות והעלילה עליו לבעלה. יוסף הושם בבית הסוהר של אסורי המלך. בבית הסוהר יוסף רכש אמון וקבל תפקיד כאחראי. באותו בית סוהר היו אסורים שני שרים סריסים של פרעה, שר המשקים ושר האופים. יום אחד הם סיפרו ליוסף את חלומותיהם. יוסף פתר את החלומות וציין כי שר המשקים יזוכה ויחזור לשבת על כנו בעוד ששר האופים יתלה. וכך זה בדיוק קרה. כעבור שנתיים,המלך פרעה חלם חלום. – מן היאור עולות שבע פרות

בריאות בשר ואחריהן עולות שבע פרות רזות והרזות טורפות את הפרות השמנות. בלילה השני שוב חולם שהנה עולות וצומחות שבע שבולים, בקנה אחד, מלאות וטובות ואחריהן עולות שבע שבולים דקות ושדופות ואלה טורפות את השבולים המלאות. פרעה מספר לכל חכמי מצרים את חלומותיו ואין מי שיכול לפתור. אז נזכר שר המשקים על העבד העברי בבית הסוהר אשר פתר נכון את החלום שלו ושל שר האופים. הוא מספר לפרעה. פרעה מצווה מיד להביאו לפניו. ואומר לו כי שמע שהוא יודע לפתור חלומות. יוסף עונה כי זה לו הוא אלא זה האלוהים שמביא לידיעתו. יוסף פותר לפרעה ששני החלומות הן אחת והחזרה שלהן מעידה על הדחיפות שזה יקרה. וכי צפויות להגיע שבע שנים  של שובע גדול ואחריהן שבע שנים של רעב כבד שיהיה קשה מאד לסבול את זה. יוסף מציע לפרעה שימצא איש חכם ונבון וימנה אותו על כל ארץ מצרים ואשר יוכל בשנות השובע לצבור את כל האוכל אשר יהיה אפשר אחר כך לספק בשנות הרעב.

פרעה פנה אל יוסף בן ה- 30 שנה  " וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ.  מ אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ.  מא וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף:  רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  מב וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף; וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ, וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ.  מג וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ, בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ; וְנָתוֹן אֹתוֹ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם."(בראשית מ"א, 39-43 ).      

חלום העלומות וחלום הכוכבים

יוסף אדון מצרים                              

  פרעה קרא ליוסף בשם צפנת  פענח והוא נתן, את אסנת בת פוטי פרע כהן און, לו לאישה, וממנה נולדו לו מנשה ואפרים.     בשנות השובע, יוסף קנה את כל התבואה שאפשר והשאיר רק כדי הצורך ההכרחי. הוא צבר ושמר הכל במחסנים שהוא בנה בכל רחבי מצרים. כשהתחילו שנות הרעב הוא פתח מחסנים והתחיל למכור.  הרעב היה גם בכנען. ליעקב נודע כי יש שבר, תבואה, במצרים הוא בקש מבניו ללכת לקנות ולהביא. עשרת האחים ירדו למצרים חוץ מבנימין. ויגיעו עד ליוסף וישתחוו הוא הכיר אותם והם לא הכירו אותו. יוסף התנכר להם וטען כלפיהם שהם מרגלים. האשמה הכבדה הזאת הניע אותם לספר הכל על עצמם. יוסף החזיק אותם שלושה ימים ולאחר מכן אמר להם "אם כנים אתם אחד מכם יאסר כאן ואתם תיקחו שבר לבתיכם ולהבא תביאו את אחיכם הקטן איתכם ואז אני אדע כי אמת דיברתם". האחים שבו לכנען חוץ משמעון שנכלה. לאחר זמן מה יעקב שוב ביקש מבניו לרדת למצרים ללא בנימין ואז בא יהודה וביקש לקחת אחראיות מלאה על בנימין ומה עוד הוא הוסיף הרי כולנו נמות ברעב אם לא נלך. יעקב התרצה והאחים ירדו למצרים.הכל עבר טוב ויפה ואפילו יוסף והם אכלו יחד באותו החדר. יוסף שלחם אך ציווה על האיש שלו לשים את הגביע שלו בשק של בנימין. לאחר שהם הלכו כברת דרך יוסף שלח לרדוף אחריהם ולחפש את הגביע. ומי שגנב את הגביע יהיה עבד אצל יוסף.בחיפושים הגביע נמצא בשקו של בנימין . האחים קרעו את בגדיהם מרוב צער. כולם חזרו אל יוסף ואז ניגש יהודה אל יוסף ומגולל לפניו את כל ההשתלשלות וכי הוא מוכן להיות עבד במקום בנימין וכי אם בנימין לא יחזור האב שלהם בטח ימות מרוב צער. יוסף לא יכל עוד להתאפק והוא התוודע אל אחיו הנדהמים ואמר להם שלו  יפחדו כי למחייה אלוהים שלח אותו למצרים. ומכיוון שיש עוד חמש שנים של רעב הוא מבקש שאביו וכל אשר לו ירדו למצרים והוא יוסף ידאג להם. כאשר נודע הדבר לפרעה הוא ביקש להוסיף ולשלוח איתם עגלות בכדי להקל על בואם למצרים.  

האחים אצל יוסף

  הירידה למצרים                                

  יעקב וכל המשפחה שלו יורדים למצרים ומתיישבים בארץ גושן כמקום המתאים למרעה הצאן והבקר. יוסף הביא את שני בניו אל יעקב כדי שיכיר אותם ויברך אותם. יעקב הכן בירך ונתן לבן הקטן אפרים ברכה יותר טובה, יתר על כן הוא אמר ששני בניו של יוסף יחשבו מכאן והילך כבנים שלו. באן יש לציין כאן ובאופן מיוחד שיעקב ידע להחזיק תחת כנפי המסורת הגדולות שלו את כל שנים עשר הבנים שלו ועוד להוסיף עליהם עוד שנים. זה מעיד שהייתה לו  מעלה גדולה של אהבה,  וסמכות של אישיות גדולה. יעקב חי במצרים עוד – 17 שנים. בערוב ימיו הוא קרא לכל בניו ובירך אותם מה טיבם ומה צפוי להם. הוא גם ביקש שיקברו אותו במערת המכפלה אשר בחברון. יעקב נפטר בשנתו ה-147 המצרים חנטו את גופתו ושמו אותה בארון ובני ישראל העבירו אותה ברוב כבוד  וקברו אותה בחברון. אחי יוסף נתקפו בחרדה שמא עכשיו יוסף יעניש אותם על מה שהם עשו לו. יוסף הרגיע אותם כי לטובה היה זה מאת האלוהים. משקרבו ימיו של יוסף למות הוא פנה אל בני ישראל ואמר להם כי בבוא היום והם יעלו לארץ המובטחת הוא משביע אותם לקחת איתם  גם את עצמותיו. " וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה.  כו וַיָּמָת יוֹסֵף, בֶּן-מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים; וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ, וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם. "  (בראשית – נ, 25-26.)

הברכה של יעקוב לבניו

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s