משה/MOSES מהתחלה עד הסוף ומזווית ראייה שכילית/From the beginning till the end with the rationale point of view

האמונה בעולם הקדום (הקדמה)

בעולם הקדום, כל התפישה המחשבה של האדם, הייתה בנויה על קבלה ואמונה של כל סיפור ובדיה. מטבע הדברים, עקב כך, ההתפתחות וההתקדמות התרבותית של האדם, הייתה איטית ביותר. כל ההתקדמות של האדם, היא בעצם, נובעת מכורח הצרכים והשאיפות שלו. אכן הצרכים היו אז דלים ונחותים מאוד. בכל המרחב של העולם החברתי, היו מוקדים של בעלי כוח ושררה, כוח של סמכות ובעלי כריזמה, כוח של נושאי כבוד ומחשבה, כוח של האוחזים בשלטון וביכולות. במוקדים האלה הייתה התקדמות והתפתחות חריגה. במוקדים האלה באו לידי ביטוי ההישגים בפיתוח של כלי נשק ומלחמה, הידע וההבנה באסטרונומיה, הפיתוח ההנדסי והמורכב של אמצעי הבנייה, עד כדי ארמונות ופירמידות, וכן גם כל התובנות הפילוסופיות, האנליסטיות בתחום הלוגיקה והרציו. למרות כל ההישגים האלה, ובעיקר הרוחניים, הופעתם הייתה לא מספיקה הם היו מיועדים רק לתועלתם של הכוחות השליטים והיו מנועים מלהגיע לקהל הרחב. לכן הם לא השפיעו על דרך החשיבה האמונית שהייתה מאד מושרשת ונפוצה.

(The Belief in the Ancient World ( Introduction

In the ancient world, the whole conception of man's thought was built on the acceptance and belief of every story and every fiction. Naturally, as a result, man's cultural development and progress has been extremely slow. All human progress, in fact, stems from the necessity of his needs and aspirations. Indeed, the needs were very meager and inferior then. Throughout the sphere of the social world, there were centers of power and ruling, power of authority and charisma, power of dignity and thought, power of special ability. At these centers there was exceptional progress and development. At these centers were the achievements in weapons and war development, knowledge and understanding of astronomy, the engineering and complex development of the means of construction, as far as palaces and pyramids, as well as all philosophical, analytic and logic insights. In spite of all these achievements, and especially spiritual ones, their appearance were insufficient because they were destine to the utility of rulers and avoided from the general welfare and they did not affected the way of   the  religious spiritual thinking that existed and was deeply rooted in the minds.

העידן החדש

בסביבות המאה ה17, החלו להיווצר במרכז ומערב אירופה ובהמשך גם בארצות הברית- סיבות וגורמים המשנים את פני העולם. השרשראות של כבלי הדוגמות הרוחניות,אשר הגבילו את רגלי ההתפתחות האנושית, החלו להתפרק ומכאן מתחיל עידן חדש.

הסיבות:

1) במרכז ומערב אירופה החלו לנשב רוחות פילוסופיות. 2) בד בבד החלו התמרדויות בכוחות של בעלי השליטה הדוגמטית. 3) החלו להתפתח, בקצב מוגבר, תהליכי תיעוש ומסחר.  4) יחד עם זאת החל תהליך של עיור מוגבר.                                  5) נוצרה נגישות גדולה והולכת ללימודים ולהעברת ידע כתוב.                                                                                         6) החלה נטייה גדולה והולכת של התפתחות לאומית מתוך מגמה של חיים במציאות אתנית נבדלת חופשית ועצמאית.

העידן החדש בהתפתחות האנושית, שהעולם מצוי בו כעת, בנוי הוא ומבוסס במהותו על התפישה והתובנה השכלית וההגיונית כאשר הגורם הרוחני האמוני יכול לשמש אך ורק כגורם רגשי עוזר ותומך.                                                       בתחום היהדות מוכרים לנו שלושה פילוסופים יהודים מהעידן הקודם, אשר ניסו או חשבו להוסיף ערכים שכליים והגיוניים לקורות ולאירועים בתחום האמונה והנס שבתורה.

1) פילון אלכסנדרוני- שחי באלכסנדריה בשנים (20 לפנה"ס- 50 אחרי) הוא היה בקיא בפילוסופיה היוונית, וחיבוריו על ספר בראשית ושמות יש בהם היבטים פילוסופיים, אלגוריים, ומיסטיים, נכתבו ביוונית והם שמורים בכנסיה הנוצרית. הוא לא השאיר חותם בקרב הקהילה היהודית.

The New Age

Around the 17th century, in central and western Europe began to emerge and later as well in the United States – causes and factors that are changing the world. The chains of spiritual dogma which restricted the footsteps of human development began to be torn apart and hence a new era started.

:The reasons

1)  In central and Western Europe began to blow philosophical spirits. 2) At the same time started to arouse rebellions against the powers of the dogmatic control. 3) It began to develop, at an increased rate, industrialization and trade processes. 4) At the same time, the process of increased urbanization began. 5) Large accessibility has been created for studies and the transfer of written knowledge. 6) There has been a growing tendency for national development from a trend of living in a distinct and free ethnic reality.

The new age in human development, in which the world is now, is essentially built on the concept of intellect and logical insight when the spirituality of faith can only be serve as a helping and supporting emotional factor. In the field of Judaism, we are familiar with three Jewish philosophers of the past, who tried or thought to add rational and logical values ​​to the miracles and miraculous events of the Torah.

1) Philo Alexandroni – who lived in Alexandria in the years (20 BC – 50 AD), he was well versed in Greek philosophy, and his essays on Genesis and Names have philosophical, allegorical, and mystical aspects, written in Greek and kept in the Church. He left no trace in the Jewish community .

 2) Rabbi Moshe Ben Maimon – Maimonides, the greatest Jewish spiritual genius after Moses. He lived in the years: (1138-1204) initially in Cordoba, Spain and had to flee to Morocco and then to Egypt because of forcing the Islam on the Jews . He edited and wrote the Mishna Torah that it is calling "The Strong Hand". He was a great philosopher and also had an intellectual vision of the Torah, he also knew very well that it was not suitable for his time, and so he intended to conceal it into a book call "The Teacher for the embarrassed readers" which is not to be revealed but latter in the future.

3) Baruch Spinoza –He lived  in the Netherlands (1652-1677) acquired a broad general philosophical education. He was a member of an extended family from Spain that were compelled to Christianity and returned to Judaism. Because of his misconceptions, he was confiscated by the Jewish community. He has written a political theological article on which to lay the foundations of Biblical criticism.                                                            

The Jewish people have a rich past that is unparalleled in human history, both historically and religiously-spiritually. Very great weight was given to the miraculous phenomena at the beginning of it. We seem to have reached the future that Maimonides imagined when writing his book "Perplexed Teacher." The Jewish people can no longer leave the metaphysical phenomena of the past unreasonable, because it would be an offensive or repulsive factor in the logical and rational thought of our time, and also in the pure truth that was in our consciousness all the time in the past, before the modern new age.                                                                                                             

הרקע להופעתו של משה

משה לא הופיע יש מאין. חשוב לזכור מצד אחד את כל הקורות למשפחה השבטית של ישראל שקדמה לכך. מצד שני, חשוב לדעת את הקורות וההשפעות על בית המלוכה המצרי באותם הזמנים. ההתפתחות ההיסטורית הישראלית והמצרית וההשפעה ההדדית ביניהן, מאפשרות לנו להבין טוב יותר את הסיבות להופעתו של משה, וכן גם את הקורות בזמנו.

The background to the appearance of Moses

Moses did not appear from nowhere. It is important to remember, on the one hand, all the history of the tribal family of Israel that preceded it. On the other hand, it is important to know the beams and effects on the Egyptian royal house at that time.The  Israel and Egyptian historical development and their mutual influence enable us to better understand the reasons for the appearance of Moses, as well as the timelines of his time.

הסיפור ההיסטורי הישראלי

הסיפור ההיסטורי מתחיל כאשר יוסף בן ה17, בעל החלומות, נשלח על ידי אביו יעקב, לפגוש את אחיו הרועים. האחים מתנכלים אליו בשל חלומותיו ומוכרים אותו לשיירה של ישמעאלים בדרכם למצרים. הללו מוכרים אותו לפוטיפר- שר הטבחים של פרעה. אשתו של פוטיפר  העלילה עליו ויוסף הושם בכלא. יוסף אשר נודע כפותר חלומות, הובא לפני פרעה לפתור את חלומותיו: על שבע השיבולים הרזות, שדאה בלילה הראשון, אשר טרפו את השיבולים השמנות. ועל שבע הפרות הרזות, שראה בלילה השני, שטרפו את שבע הפרות השמנות. היכולת הטובה של יוסף לפתור את חלומותיו של פרעה, כלומר, שצפוי לקרות ששבע שנים של שפע שיביאו בעקבותיהן שבע שנים של רעב. הפתרון המוצלח גרם לפרעה למסור את כלכלת מצרים לניהולה בידי יוסף. ויוסף הוא רק בן 30. הרעב הכבד, מפאת הבצורת, שהגיע גם לכנען, גרם לאחיו של יוסף- להגיע למצרים לשבור מזון, ובעקבות המהלך הזה, יוסף התוודע לאחיו. יוסף בקש מאביו שכל משפחת יעקב תרד למצרים בגלל שנות הרעב, וכך זה היה.                      

The Israeli historical story

The story begins when 17-year-old Joseph, who has dreams, was sent by his father Jacob to meet his shepherd brothers. The brothers harass him for his dreams and sold him to an Ishmael's convoy on their way to Egypt. They sold him to Potiphar- the chief cook of Pharaoh. Potiphar's wife-plot on him and Joseph was put in jail. Joseph, who became known as a dream solver, was brought before Pharaoh to solve his dreams: About the seven lean oats, on the first night, which devoured the fat oats. And for the seven lean cows, on the other night,  that devoured the seven fat cows. Joseph's good ability to solve Pharaoh's dreams, that there is arriving seven years of plenty of foot that will follow seven years of famine. The successful solution resulted in Pharaoh handing over Egypt's economy to Joseph's management. And Joseph is only 30. The heavy hunger that also came to Canaan caused Joseph's brother to come to Egypt to break food, and as a result, Joseph became acquainted with his brother and as a result the Jacob family went down to Egypt.

הסיפור ההיסטורי המצרי

באותם הזמנים לערך, הופיע שבט-עם מיליטריסטי בשם חיקסוס מצפון לכנען והוא דהר על מרכבותיו דרומה והשתלט על מצרים. החיקסוסים שלטו במצרים במשך כ-160 שנה (מ1730 לפנה"ס עד1570). התיארוך של אותם הזמנים הן של המצרים והן של הישראלים נעשה על פי ההשתלשלות הגנאלוגית של מלכי מצרים. המצרים, במרוצת השנים, סיגלו לעצמם את דרכי הלחימה של החיקסוסים על מרכבותיהם והצליחו לגרשם ממצרים.

קשה לדעת בוודאות, אם הירידה של שבט יעקב למצרים הייתה לפני או אחרי הכיבוש החיקסוסי. אבל אם נתייחס לכתוב במקרא: וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף" (שמות א, 8).

ניתן להניח שהכיבוש החיקסוסי קדם לזמן הירידה הישראלית וגם  זמן גירושם קדם לכך  במעט, לזמן הופעתו של משה. האמירה במקרא: "…אשר לא ידע…" מעידה על כך שהיה ניתוק מחשבתי והיסטורי בקורות המלוכה הפרעונית בין הנוכחות החשובה של יוסף לבין עצם הנוכחות המציאותית הבולטת של בני ישראל. 

Egyptian historical story

At about that time, a militaristic tribe named Hyksos appeared north of Canaan and he galloped south on his chariots and took control of Egypt. The Hyksos ruled Egypt for about 160 years (from 1730 BC to 1570). The dating of both times of both Egypt and Israel was done according to the genealogical chain links of the kings of Egypt. The Egyptians, over the years, have adapted the ways of fighting with chariots to their chariots and succeeded to banish the Hyksos from Egypt.

It is difficult to know for sure if the arriving of the tribe of Jacob was in Egypt before or after the Occupation. But if we refer to writing in the Bible: "Then a new king, to whom Joseph meant nothing, came to power in Egypt." (Exodus 1: 8).

It can be assumed that the occupation preceded the time of the Israeli arrival, and also the time of their deportation preceded it slightly, by the time of Moses' appearance. The statement in the Bible: "… to whom Joseph meant nothing…" indicates that there was a consciousness and historical disconnection in the Pharaoh's royal beams between that of Joseph's important presence and the actual outstanding of the Israelites.

ההתרבות של בני ישראל במצרים

והנה, לא בכדי, מופיעה, בתחילת ספר שמות, שורה ארוכה של תיאור מוזר ביותר,החריג והארוך שאין דומה לו בכל המקרא. דהינו "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ–בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֹתָם." (פס' 7) אכן יש בתיאור הזה הגזמה מכל הלב, אבל יחד עם זאת  הוא מעיד על גודל ההתרשמות אצל בני ישראל ובייחוד אצל המעביר את התיאור המוגזם הזה. אין ספק שהניצחון המצרי, בקרב עם החיקסוסים וגירושם ממצרים, גרם לפריחה כלכלית עצומה. השלטון המצרי ביקש למצות את עוצמתו בבניה נרחבת של ערים, ארמונות, ואנדרטאות. "…וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה–אֶת-פִּתֹם, וְאֶת- רַעַמְסֵס." (פס' 11). מן הסתם השלטון היה זקוק מאוד לעובדי בניה הוא ניצל את כל הזרים במצרים שהוא לא גירש, ובייחוד את בני ישראל. הניצול היה כל כך נחוץ וחשוב עד כדי כך שהוא הפך אותם למעמד של עבדים.

The proliferation of the Israelites in Egypt

And here, not for coincidence, appears at the beginning of the book of Exodus, a long line of the most bizarre, unusual and longstanding description unparalleled throughout the Bible. "but the Israelites were exceedingly fruitful; they multiplied greatly, increased in numbers and became so numerous that the land was filled with them." (Ps. 7) Yes, this description does have an exaggeration with all one's  heart, but at the same time it indicates the magnitude of the impression on the people of Israel and especially on those who convey this exaggerated description. There is no doubt that the Egyptian victory, in the battle with the Hyksos and their expulsion from Egypt, caused a huge economic boom. The Egyptian government sought to exhaust its power in the extensive construction of cities, palaces, and monuments. "… and they built Pithom and Rameses as store cities for Pharaoh" (V. 11). Probably the government was in dire need of construction workers. He took advantage of all the foreigners in Egypt he did not deport, especially the Israelites. The exploitation was so necessary and so important that it made them a slave class.

הגזרות של פרעה  

אומנם פרעה היה מאוד זקוק לעבודתם וניצולם, ככתוב- "בפרך", של בני ישראל אך יחד עם זאת הוא גם חשש מאוד מהריבוי הטבעי הבלתי רגיל שלהם. "ויֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ:  הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ." "הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ:  פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ" (שמות א' 9-10). פרעה החל להטיל גזרות קשות על בני ישראל בכדי לעצור את ההתרבות שלהם. הגזרות האלה לא הועילו ואז פרעה הטיל את הגזרה הנוראית, להרוג כל ילוד זכר מבני ישראל, להטילו ליאור. אכן רושם ההתרבות הגדולה של בני ישראל היה לא רק נחלתם של בני ישראל אלא גם נחלתם של המצרים עצמם. והיא נובעת כתוצאה מההתבוללות הגדולה בתרבות המצרית, ונישואי התערובת שהיו נפוצים מאוד. יתר על כן עצם הגזרה של פרעה להרוג כל תינוק זכר מבני ישראל, עוד הגביר את התהליך של נישואי התערובת, כי בתחום הזה היה אפשר למצוא מפלט מן הגזרה הרעה .כאמור במקרא, יעקב ובניו וכל אשר לו ירדו למצרים משום בקשתו של יוסף ומשום הרעב הכבד בכנען.כמו כן גם צוינו מי הם כל היורדים. ומתוכם אנו מגלים ש- " וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי-לֵוִי, לְתֹלְדֹתָם–גֵּרְשׁוֹן, וּקְהָת וּמְרָרִי… וּבְנֵי קְהָת–עַמְרָם וְיִצְהָר, וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל…  וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת-יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ, לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-מֹשֶׁה" (שמות ו' 16-20). מכאן אנו מבינים שלוי הבן של יעקב הוא למעשה הסבא רבא של משה. על פי הערכת הזמן שעבר בן לוי לבין הולדת משה הוא בערך כ100-120 שנה ואם נצרף לזה את הזמן עד ליציאה ממצרים עוד 80 שנה כך ניתן להעריך את השהייה של בני ישראל במצרים  כ – 200 שנה. הערכת הזמן הזה אינה מסתדרת עם הערכת הזמן שבמקרא. "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם–שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (שמות יב' 40) פרשני המקרא מניחים שהכוונה במספר האחרון הוא שמתחיל מאז ההתגלות שהייתה לאברהם.

Pharaoh's Decrees

Although Pharaoh was in dire need of their work and exploitation, as it was written, "in the extreme," of the Israelites, yet he was also very concerned about their extraordinary natural reproduction “Look,” he said to his people, “the Israelites have become far too numerous for us. 10 Come, we must deal shrewdly with them or they will become even more numerous and, if war breaks out, will join our enemies, fight against us and leave the country.” (Exodus A 9-10). Pharaoh began imposing harsh decrees on the Israelites to stop their reproduction. These decrees were of no avail, and then Pharaoh imposed the terrible decree, killing every newborn male of the Israelites, to cast to the Nile.  So the great impression of Israel's increase in number was not only shared by  the Israelites, but also  shared by the Egyptians themselves. And it results from the great assimilation into Egyptian culture, and the intermarriage that was very common. Moreover, the very decree of Pharaoh to kill every male infant from the children of Israel further increased the process of intermarriage, because in this field could be found refuge from the bad decree.  As stated in the Bible, Jacob and his sons and all who had descended into Egypt because of Joseph's request and because of the heavy famine In Canaan. Also, they were also stated who are all descendants. And whom we discover that " "These were the names of the sons of Levi according to their records: Gershon, Kohath and Merari. Levi lived 137 years. 17 The sons of Gershon, by clans, were Libni and Shimei. 18 The sons of Kohath were Amram, Izhar, Hebron and Uzziel. Kohath lived 133 years. 19 The sons of Merari were Mahli and Mushi. These were the clans of Levi according to their records. 20 Amram married his father’s sister Jochebed, who bore him Aaron and Moses. Amram lived 137 years." (Exodus 6, 16-20). From this we understand that Levi the son of Jacob is actually Mose's great grandfather. It can be  estimated that between Levi and Moses' birth are about 100-120 years, and if we add that time until The Exodus  for another 80 years, then the Israelis' stay in Egypt can be estimated for about 200 years. This estimation of time does not go along with the estimation of time in the Bible. " 40 Now the length of time the Israelite people lived in Egypt was 430 years," (Exodus 12 , 40) which is the first Biblical commentary.

בעיית המספרים המוגזמים

בני ישראל ירדו למצרים כאמור 70 נפש, כאשר הם יצאו ממצרים הם מנו לפי המקרא "וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס, סֻכֹּתָה, כְּשֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים, לְבַד מִטָּף" (כלומר מלבד נשים ילדים וזקנים) "וגַם-עֵרֶב רַב, עָלָה אִתָּם…" (שמות יב' 38-37). על פי הנתונים האלה, המספר המשוער הכולל של כל היוצאים ממצרים למדבר עשוי להגיע מבחינה סטטיסטית  ל 3 -2 מיליון נפש. המספרים האלה מעוררים שתי שאלות. 1) איך אפשר ש70 נפש הופכים תוך 150-200 שנה ל-3 מיליון נפש?  2) איך אפשר להוביל להפעיל להחזיק בתנאי המדבר כ 3 -2 מיליון נפש ללא כל הכנה לוגיסטית עצומה? התשובה לכל המספרים האלה נובעת מכך שכל מה שנכתב בהתחלה הושמד והתורה חזרה נכתבה אין ספור פעמים. נוצרו גרסאות שנות ואין ספק שהשפעת המעתיקים והעורכים הייתה על הגרסאות השונות, עד שנבחרה הגרסא האחרונה. ההנחה המקובלת היא שהגרסא האחרונה הובאה מבבל על ידי עזרא ונחמיה בעלייתם לארץ בתוקף הצהרת כורש מלך פרס. כ -1000 שנה מאוחר יותר מאז שנכתבה התורה.

The problem of excessive numbers

Children of Israel went down to Egypt stated 70 people, when they left Egypt, they numbered according to the Bible  " The Israelites journeyed from Rameses to Sukkoth. There were about six hundred thousand men on foot, besides women and children." " and also large droves of livestock, both flocks and herds…. "(Exodus 12: 38-37). According to these figures, the total estimated number of people leaving Egypt for the desert may be statistically up to  2- 3 million. These numbers raise two questions. 1) How can 70 people become about 2- 3 million in 150-200 years? 2) How can be led to operate in the desert conditions without any huge logistical preparations?   The answer to all these numbers derives from the fact that everything written at first was destroyed and the Torah was written back countless times. Years of versions were created and there is no doubt that the effect of the copiers and editors was on the different versions, until the last version was selected.  The accepted assumption is that the last version was brought from Babylon by Ezra and Nehemiah upon their immigration back to The Land of Israel with the declaration of Cyrus king of Persia. About 1000 years later since the Torah was written.

משה כנסיך וכחרטום

בימים ההם נולד בן נוסף למשפחת עמרם ויוכבד אשתו ולאחיו- מרים ואהרון. המשפחה גילתה קושי רב להסתירו מפני אנשי פרעה המבקשים להמיתו על פי הגזרה. הם בנו תיבת גומא מוגנת מפני חדירה של מים. הניחו בה את התינוק ומרים לקחה והניחה אותו בין קני הסוף על היאור בקרבת מקום לבית פרעה. בת פרעה ירדה ליאור עם נערותיה וגילתה את התיבה עם התינוק, לקחה אותו בידיה וחשקה לגדל אותו. במקרא מסופר כשבת פרעה החזיקה בתינוק, מרים שהסתתרה וצפתה מרחוק, נגשה אליה והציעה לה למצוא לה מינקת. בת פרעה הסכימה ומרים הלכה והביאה את אימו יוכבד. משה נלקח ושהה בבית אימו בכל זמן תקופת היניקה. הוא קיבל את שמו- משה, משום שמן המים הוא נמשה. משה נלקח בחזרה לבת פרעה וגדל כאחד הנסיכים. משה למד והתחנך על פי אורח החיים והתרבות המצרית האלילית. אולם משום היותו ממוצא עברי, וזה היה ברור וידוע לכל, הוא לא התחנך כדרך כל הנסיכים על מנת למלא תפקיד שלטוני אלא כדרך חכמי מצרים החרטומים והמכשפים. משה האדם הזר, מצויד ביצר של תחרות והישרדות וגם ניחן בכושר של גאונות, הוא למד וספג ידע רב ויכולות כישוף מעל ומעבר לכל חכמי מצרים וחרטומיה.

משה היה חופשי בצעדיו ולכן הוא ביקר מפעם לפעם אצל בני משפחתו וגם נפגש עם זקני העדה. הוא  חש בליבו כאב עמוק לסבלם אך גם הוא היה מנצל גם כל הזדמנות בכדי לשאוב את כל הידע מן העבר השורשי של האבות ושל המסורת שקיבלו ונשאו איתם.

Moses as a prince and a wiser

In those days, another son was born to Amram's family, his wife Yochebed and the two brothers – Miriam and Aaron.  The family found that it was very difficult to  hide  him  from Pharaoh's  men  who wanted to kill him according to the decree. They built  a  box of papyrus and protected it  from water infiltration. Put the baby in it and Miriam took it and put it on the Nile  among the nests on the nearby clearing to Pharaoh's house. Pharaoh's daughter went down to the river with her girls and discovered the box with the baby.  She took  him in her arms and wanted to raise him.  The Bible tells when Pharaoh's daughter was holding  the baby,  Miriam who was hiding and watching  from afar, approached her and offered to find her a wet-nurse.  Pharaoh's daughter agreed and Miriam went to bring his mother Yochebed.  Moses was taken and stayed in his mother's house at all times during the suckling period.  He got his name – Moses, because he was taking out of the water.  Moses was taken back to Pharaoh's daughter and raised as one of the princes. Moses studied and was educated according to the pagan Egyptian lifestyle and culture. However, because he was of Hebrew descent, and it was clear and well known to all.  He was not educated as all the princes in order to play a governmental role but by acquiring knowledge and wisdom like  the Egyptian magicians and sorcerers. Moses the foreign man, equipped with a stench of competition and survival and also endowed with genius, he learned and absorbed a great deal of knowledge and witchcraft abilities above and beyond all the scholars of Egypt. Moses was free in his goings and comings  and so he visited his family from time to time and also met with the Elders of the community. He felt a deep pain in his heart for their suffering. But he also took every opportunity to draw all the knowledge they carry of the ancestors and as well of the tradition they knew.  

המשגה הגדול של משה

באחד הביקורים אצל אחיו  משה נתקל בדרכו באיש מצרי המכה איש עברי, משה מתערב וכתוצאה המצרי נהרג. משה חפר והטמין אותו בחול לבל יודע הדבר. האיש העברי לא התאפק והוא הלך וסיפר. משנודע למשה שהשמועה פרצה ופשטה, הוא נתקף בחרדה נוראית ובהרגשה של סכנת חיים. משה נאלץ לעזוב הכל ולברוח למדבר. בזמן המנוסה הוא חזר שוב ושוב ושאל את עצמו איך זה קרה לו? איך הוא בגיל 40 לחייו עם כל החוכמה והזהירות הוא עושה משגה נוראי כזה של הריגת המצרי. משגה שגורם לו ליפול פתאום משיא המעמד והכבוד אל מצב של נרדפות על חיו. לאט לאט חודרת בראשו המחשבה הבלתי נמנעת, שהגורם היחידי האפשרי שיכול להכשיל אותו הוא לא אחר אלא האל של העברים. עד עכשיו הוא היה חיי בנינוחות ושקוע עמוק בתרבות השורשית המצרית האלילית והמנצחת. הרי, מצרים ניצחה וגירשה את החיקסוסים משטחה. והיא מסגסגת ופורחת וכל זה הודות לאלים החזקים שלה, בעוד שהאל של העברים הוא חלש ומסכן ואינו יכול לעזור לבני ישראל המשועבדים, לצאת ממצוקתם ומסבלם. נכון שהוא, משה מצר מאוד על מצבם הקשה אך מה הוא יכול לעשות, אומנם טוב ונוח לו אך יחד עם זה הוא חסר אונים. ואם האל של העברים הכשיל אותו מסתמא שיש לו כוח להשפיע ולשנות דברים. ואם נושא השינוי נופל עליו הרי שזה רמז ברור מצד אלוהי העברים לראות בו כבעל יכולות ומחשבה לפעול, וכבעל יכולות נפשיים לשאת באחריות ולמלא שליחות. ואם כך הוא הדבר הרי שגם מובטח לו גיבוי מצד אלוהי העברים לקדם את השליחות הזו בהצלחה. מרגע שמשה השתכנע שהאל של העברים בחר בו, מכיר ביכולות שלו, הוא מתמלא ביטחון. ומרגע זה הוא הקדיש את כל רוחו ומרצו למלא את השליחות המוטלת עליו.

Moses' great mistake

On one of his visits to his brothers, Moses encounters  an Egyptian man who hits a Hebrew man, Moses intervenes and the Egyptian was killed.  Moses dug and buried it in the sand lest it being known. The Hebrew man could not resist and he went and told all about.  When Moses learned that the rumors had  spread out, he was attacked with terrible anxiety and a life-threatening feeling. Moses had to leave everything and flee to the desert. On the run, he repeatedly asked himself how it happened to him.  How he, at the age of 40 with all the wisdom and caution, he makes such a terrible mistake of killing the Egyptian.  A mistake that makes him suddenly fall from the heights of status and dignity to a state of persecution for his life.  Little by little, he came to the inevitable thought that the only possible cause that could fail him is that there is no other responsible factor  but  the God of the Hebrews. Until now, he had been living at ease and deeply immersed in the pagan and victorious Egyptian root culture. After all, Egypt won and expelled the Hyksos from its territory. And it is shrinking and blossoming and all this, thanks to its powerful gods, while the God of the Hebrews is weak and poor and cannot help the enslaved Israelites to get out of their distress and suffering. It is true that he, Moses is very sorry for their difficult situation but what he can do, although he is in a good and comfortable state but at the same time he is helpless. And if the God of the Hebrews was the cause of his failure, he obviously has the power to influence and change things. And if the subject of change falls on him, it is a clear hint from the God of the Hebrews to see him as capable and thoughtful to act, and as having mental capacities to bear responsibility and to fulfill a mission.  Once Moses became convinced that the God of the Hebrews had chosen him, recognizing his abilities, he was filled with confidence. And from that moment he devoted all his spirit and his desire to fulfill his mission.

משה במדבר

משה ברח ממצרים, חצה את חצי האי סיני והגיע למדיין. על פי המקרא הוא התקבל אצל יתרו כוהן מדיין. והוא עבד אצלו, על פי מקרא, כרועה צאן ושם הוא קיבל ונשא לאישה את ציפורה אחת מבנותיו של יתרו ושם גם נולדו לו שני בניו גרשם ואליעזר. המקרא אינה מתייחסת למצבו הנפשי והרוחני בעת הבריחה. משה כאדם המצוי בסערת רגשות עצומה בשל מצבו הנרדף אחרי הריגת המצרי מצד אחד, ןמצד שני הרגשות החמים כלפי אחיו הסובלים, וכן גם כל המסה של חוכמה וידע שהוא נושא על שכמו וכן כל המחשבות והתוכניות הנרקמות בראשו. אדם  כזה שהמקרא נותנת לו תפקיד של רועה צאן נבער עם חליל בפיו ועדר מזדנב מאחוריו זהו מצב אבסורדי. משה מתחיל להיערך בכדי להכין את כל התוכניות וההכנות הדרושות לביצוע השליחות הגדולה, הנראית כבילתי אפשרית, של "היציאה ממצרים", של השהות במדבר ושל ההתנחלות בכנען. והוא בונה את סדר השלבים המצריכים שנים רבות של הכנה.    

Moses in the desert

Moses fled from Egypt, crossed the Sinai Peninsula, and arrived to Midian. As to the Bible, he was received by Jethro a priest of Midian. Moses  worked for him as a shepherd.  He married Zipporah one of Jethro's daughters and got born from her two sons Gershom and Eliezer.  The Bible does not refer to its mental and spiritual state when fleeing from Egypt . Moses was full with emotions due to his state of being persecuted because of the killing the Egyptian on the one hand, and on the other his too warm feelings towards his suffering brothers. Apart from the feelings, a mass of wisdom and knowledge he was carrying on his shoulder as well as all the new thoughts and plans that are embedded in his head. Such a man as the story in the Bible gives him the role of a shepherd with a flute in his mouth and a flock of herds tailing back after him, it is an absurd situation. Moses starts to prepare all the plans and all what is needed to carry out the great, seemingly impossible, mission, of Israel "leaving Egypt". And what is more is the staying in the desert, and adopting the Torah before settling in Canaan. As a matter of fact it took 40 years of preparations.

השלבים בתוכנית השליחות של משה

1) הפעילות במצרים- המשימה היא להגיע למצריים בבוא העת, לשכנע את אחיו להכיר בו, ולקבל את הסכמתם לשליחות המוטלת עליו. לאחר מכן עליו לבצע את מהלכי השכנוע על פרעה עד כדי כך שיאפשר לבני ישראל לקיים את פולחן הזבח לאלוהים, במשך שלושה ימים במדבר.

2) הפעילות במדבר- היציאה ממצרים עוברת דרך מדבר סיני ולכן עליו ללמוד להכיר היטב את הטופוגרפיה של חצי האי סיני, את הדרכים והמעברים, את מקורות המים, את הידע על הצמחייה הכללית הגדלה, ואת ההכרה של יצורי החי הגדלים והמצויים. וכן גם לקבוע את מוקדי השהייה וההתכנסות.

3) הקניית התרבות והדעת-  משה, בהיותו במצרים ובביקוריו אצל אחיו הוא שאב מהם את כל הידוע ממסורתם בעבר, והעלה אותם על הכתב הידוע לו כתב החרטומים (כתב הירוגליפי). הוא שם לב שהרעיון של אל- עליון שנתגלה לאברהם הוא אינו כלל מונע את אימוץ התרבות והמסורת האלילית העשירה של מצרים. לא יתכן לצאת ממצרים וגם להחזיק בתרבות המצרית. אי לכך חייבים ליצור תרבות חדשה על כל חוקיה ומצוותיה, על פולחן הזבחים, המנהגים ואורך הזמנים בקיומם, את כל זה משה חייב להכין כדי שאחר כך להקנות את זה לבני ישראל, וכדי שיאמץ את התרבות החדשה, על כל המכלול של החוקים והמצוות שב ה.                                                                    

4) המצאת האלף-בית- משה, בזמן הבריחה ממצרים, הדבר היחיד שהוא יכל לסחוב איתו הין אלה הכתבים בכתב החרטומים שהוא רשם לעצמו על סיפורי האבות והקורות אותם, אשר הוא שאב מזקני בני ישראל, בעת ביקורו אצלם. והינה מתברר לו כי כל החומר שהוא אמור לתכנן, לחבר, לכתוב, להקנות וללמד הוא עצום ורב ולא די בזה הכתב חייב להיות קל ונגיש אפילו לכל ילד.  לכן זו משימה דחופה שעליו להתגבר עליה וגם להעביר את כל מה שיש לו מכתב החרטומים לכתב החדש.

5) להכיר את כנען- כנען היא הארץ המובטחת והמיועדת לבני ישראל והם אמורים לחזור אליה לאחר היציאה ממצרים. משה חייב להכיר את הארץ בעוד מועד. הארץ היא לגמרי שונה ממצרים ולכן הוא חייב להגיע אליה ולשהות בה זמן ממושך בכדי לדעת ולהכיר: את המקומות השונים מבחינה טופוגרפית, את הצמחייה, ואת הגידולים ומקורות המחייה. כמו כן מה טיבם ומה כוחם של בני המקום ואם יש צורך במלחמה ובכיבוש כדי להתנחל בה. משה חייב את כל המדע הזה בכדי להורות את בני ישראל איך לחיות בעבודתם החדשה החקלאית ולא כשל אבותיהם הרועים. וכן איך להתנהג עם שכניהם. ובייחוד עליהם יהיה לזכור שכל הטובה והברכה שתבוא עליהם היא תלויה בידי שמים ובקיום החוקים והמצוות של התורה שהאלוהים צווה עליהם בסיני.

עברו כ40 שנה מאז הבריחה ממצרים. לאחר כל התכנונים וההכנות, כל ההתרוצצויות של הלמידה וההכרה של מדבר סיני וארץ כנען- הארץ המובטחת. כל הידע הזה עלה לו במאמץ גופני עצום,  בו בזמן היה חייב גם להקדיש את עצמו ומרצו ומתוך התייחדות רוחנית, לחבר ולכתוב פרק, פרק, את כל המרכיבים הרבים והמגוונים של תרבות חדשה, של אמונה חדשה ושל הכרת אלוהים רב המשמעות ורה העוצמה. כאשר משה גמר את כל מה שתכנן וביצע והיה עוד משתהה נתגלה לו פתאום החיזיון של "הסנה הבוער". משה חווה בפעם הראשונה את ההתגלות של אלוהים- המיידע אותו ומאיץ בו ללכת למצרים ולהתחיל בשליחות הגדולה. ושהאלוהים מבטיח לו גיבוי בדרכו, "וְעַתָּה לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל-פַּרְעֹה; וְהוֹצֵא אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם." (שמות ג' 10). משה האיש, שלא התחנך ולא התכוון להיות מנהיג, וכל מה שהוא היה יכול להעלות על דעתו היה לחשוב מתי הוא יוכל לנצל את חוכמתו ואת מעמדו המכובד בכדי להשפיע על פרעה כדי להקל בסבלם של אחיו- בני ישראל. והנה עכשיו כשהכין הכל לביצוע השליחות, מרחיקת הלכת, והוא חייב כבר "לקפוץ למים". הוא מגלה היסוסים וחרדות. " וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-הָאֱלֹהִים, מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה; וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם. "(שמות ג' 11) "וַיַּעַן מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר, וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי:  כִּי יֹאמְרוּ, לֹא-נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה". (שמות ד' 1) "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה, בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל-עַבְדֶּךָ:  כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי." (שמות ד' 10).

The steps in Mose's mission plan 

1) Activity in Egypt – The  first step of Moses  is to arrive in Egypt and  to persuade his brothers to acknowledge him, and to obtain their consent to the mission of God  he is taking . He must then carry out the persuasion moves on Pharaoh to such an extent that he would allow the Israelites to carry out the worship of God for three days in the wilderness.

2) Desert activity – Leaving Egypt and passes through the Sinai Desert, He is suppose therefore  to learn, and to know the topography of the Sinai Peninsula, the roads and passages, the water sources, the knowledge of the growing the general vegetation, and the recognition of the prevailing  wildlife. And what is  far more important  is  to determine beforehand the places of stay and the places of gathering..

3) Acquiring  new culture–  Moses, when being in Egypt and visiting his brothers, he drew all that was known of their tradition in the past, and he put it on the writing  reporter known to him as being called  Khartoum (Hieroglyphic). He noticed that the idea of ​​The Supreme- God revealed  to Abraham does not at all preclude the adoption of Egypt's rich pagan culture and tradition. It is not possible to leave Egypt and hold Egyptian culture. Therefore, a new culture must be created for all its laws and commandments, for the ritual of sacrifices, the Holy Feasts and the lasting times to be perform and   exist.  All that Moses must prepare to later impart it to the Israelites, and to embrace the new culture, the full range of its laws and commandments. True, it is impossible to use the script. Therefore, he must invent a writing  letter  that will be easy to be used and accessible to everyone, starting with the study of the small children.

 4) The Discovery of the Aleph-Bet- Moses  at the time of his escape from Egypt, the only thing he could take and carry with him hieroglyphics manuscripts  he wrote all about  the story of the ancestors,  he absorb  from the Elders of Israel. Moses ,obviously, came to realize that all the material he is suppose to plan, to compose, to writhe, to impart and to teach, all this, is immense and it must be put in writing.  That's not enough. The writhe must be easy to read even for children. It seems that is the first task he is suppose to achieve.

5) Knowing Canaan-  Canaan is the promise land which is the destination of the people of Israel when they go out of Egypt and return to her. The land of Canaan is totally deferent  to that of Egypt, that's why Moses is obliged to go to Canaan and linger there long enough to acknowledge it. It requires him to recognize all the deferent topographical places in order to pass on to the Israelites before entering and settling. It is necessary to know the growing to be used for their subsistence.  Preparing the people to live and settle in it requires  Moses also  to know what  is going on in Canaan about the people they are suppose to be encounter or to fight. At the same time, the Israelites must be warned that all goodness and blessings are grunted from heaven and due to the observance of the laws and commandments of the Torah.                                

It's been all ready  40 years since, the Egypt's escape, after all the planning and preparation, all the running and learning of the Sinai  desert and the land of Canaan the Promised Land. All the knowledge acquire, had cost him a tremendous physical effort, and what is more, he had to dedicate enough time to concentrate and to devote himself with all his mental energy and his spiritual Inspiration of God, to compose and write chapter after chapter, all the many and varied components of a new culture, the spirituals and the rituals and all the new codes of law and of faith. Above all the knowing of God who is the most significant and most powerful.  When Moses finished everything he had planned and performed and was still pausing, he suddenly discovered the vision of "the burning bush". Moses experienced for the first time the revelation of God – informing him and urging him to go to Egypt and start to accomplish the great mission. And that God promises him a backing in his way, "So now, go. I am sending you to Pharaoh to bring my people the Israelites out of Egypt.” (Exodus 3:10). Moses the man, who was not educated to, and so much he did not intend to, to be a leader, and all he could conceive of, was to think when he could use his wisdom and honorable status to influence Pharaoh to alleviate the suffering of his brothers – the Israelites. And now when he has prepared everything for the mission, which is far-reaching, and he must already "jump into the water." He discovers hesitations and anxieties. " But Moses said to God, “Who am I that I should go to Pharaoh and bring the Israelites out of Egypt?”." (Exodus C 11) " Moses answered, “What if they do not believe me or listen to me and say, ‘The Lord did not appear to you’?”" (Ex D' 1) "Moses said to the Lord, “Pardon your servant, Lord. I have never been eloquent, neither in the past nor since you have spoken to your servant. I am slow of speech and tongue." (Exodus D' 10).

משה חוזר למצרים

משה חוזר למצרים, הוא נפגש עם אהרון אחיו. הוא מספר לו את כל הקורות אותו. לאחר מכן הוא נפגש עם זקני ישראל, מיידע אותם בדבר השליחות שהוטלה עליו מטעם אלוהי האבות אברהם יצחק ויעקב ומבקש את הסכמתם. הוא משכנע אותם באמצעות אותות קסם: הפיכת המטה שבידו לנחש, הפיכת היד למוכת צרעת והפיכת המים לצבע דם. הוא מקבל את הסכמתם. משה ידע טוב מאוד שפרעה זקוק מאוד לבני ישראל העוסקים במלכת הבניה החשובה לפרעה. הם אינם חופשיים כלעומת שהיו אבותיהם שבאו למצרים. בכדי להבטיח את נוכחותם, פרעה כפה עליהם מעמד של עבדים. משה גם ידע, שאין לעלות על הדעת כל בקשה של "יציאה ממצרים" ולכן הוא מציג את עצמו לפני פרעה כשליח מאת האלוהים של העברים אשר דורש שבני ישראל יתכנסו במקום מסוים במדבר שהוא יועיד על כך ולמשך שלושה ימים כדי לזבוח זבחים לכבודו. משה מהקש את יציאתם שאם לא כן הוא יפגע בהם ויעניש אותם. "יֹּאמְרוּ, אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ; נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ–פֶּן-יִפְגָּעֵנוּ, בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב." (שמות פרק ה', 3) וגם יעניש את מצרים. מכאן ואילך משה השתדל לשכנע את פרעה שכל אימת שפורצת מכת טבע או מגפה, שיש בזה היד של אלוהי העברים, כעונש והתראה. זה לא היה קל לשכנע את פרעה, ןאכן מובלט הדבר במקרא ב"עשר מכות מצרים". משה מפעיל את כל קסמיו על פרעה ולבסוף הוא אומר לו "מה יש לך להפסיד, רק שלושה ימים של השבתה מעבודה. ואם זה לא יקרה והאלוהים שלהם יכעס מאוד, ויפגע בהם בצורה שאתה תהיה המפסיד. ולא עוד גם כל המגפות שהוא מטיל על מצרים כולה. משה מסביר לפרעה, בני ישראל יצאו ברגל למדבר, למקום שהאל יבחר, ושם יחוגו בשבילו. ואם משום מה ישתהו הרי אתה יכול עם המרכבות שלך להגיע עדיהם כהרף עין ולהחזירם. פרעה השתכנע לבסוף, והוא נתן פקודה לצאת מיד. יש להניח שזקני בני ישראל ידעו מה היא מטרתו של משה אך הם נדרשו לא לגלות כדי שפרעה לא ידע, בין שהם האמינו אם זה אפשרי או לא מכל מקום הם  לא העבירו כל תחושה כזאת לעם. העם נטה לחשוב, כמו שמשה רצה, מתוך שיקול דעת הגיוני פשוט, מה אפשר ומה אי אפשר. ולכן כולם התכוונו והתכוננו לקראת החגיגה הגדולה והזבחים לאלוהים. כל האירוע הוא חגיגה גדולה ותו לא.כאן יש לציין על שתי אמירות בעלות חשיבות גדולה שהמקרא מציינת אשר מצד אחד מאששות ומאמתות כל מה שמסופר למעלה ומצד שני הן אינן עונות על מה שמצופה מהן לפי המובן במקרא.כך חשבו בני ישראל, כל המוני הזוגות המעורבים וכל הנלווים אליהם  הלא הם ההורים המצרים של הזוגות המעורבים, אשר המקרא מציין אותם 'כערב רב'. מכאן גם אפשר להבין מדוע הם השאילו כלים ומלבושים לצורך המאורע החגיגי הגדול. וזאת היא גם הסיבה שצוינה במקרא כי משה הוא שלקח עימו את עצמות יוסף, משתמע מכך שזה נעשה בהעלמת עין מפרעה ובמובן גם מפני בני ישראל, ולא צוין, כפי שהיה צריך, שבני ישראל הם  שהיו אמורים לקחת את עצמות יוסף בכדי למלא את מורשתו." וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף, עִמּוֹ:  כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִיתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם." (שמות יג' 19).

Moses returns to Egypt

Moses returns to Egypt, he meets with his brother Aaron and tells him all what he has been through. He then meets with the Elders of Israel and informs them of the mission entrusted to him by the God of the fathers of Abraham, Isaac and Jacob and asks for their consent. He convinces them with magic signs: turning his walking rod into a snake, turning his hand into leprosy like, and turning the water into blood-colored. He gets their consent. Moses knew very well that Pharaoh was in dire need of the Hebrews engaged in the important construction work for him. They are not free as their ancestors who came to Egypt. To ensure their presence, Pharaoh forced them into a slave class. Moses also knew that there is no a possible conceivable request for "exodus".  So he presented himself to Pharaoh as a messenger from the God of the Hebrews. God   requires them to gather somewhere in the wilderness in the desert, where the Lord will choose, and for three days, to feast and to give sacrifices for him.  Moses asks their exit that otherwise he will hurt them and punish them. "Then they said, “The God of the Hebrews has met with us. Now let us take a three-day journey into the wilderness to offer sacrifices to the Lord our God, or he may strike us with plagues or with the sword.” (Exodus E, 3),"And, no doubt, He will punish Egypt as well.  From then on, Moses tried to convince Pharaoh that whenever a natural or an epidemic strike broke out, no doubt, it must be that the God of the Hebrews was causing that as a punishment and a warning. It was not easy to persuade Pharaoh,  and this is what the Bible says in "Ten Egyptian Beats." Moses exerts all his charms on Pharaoh and finally he tells him "What do you have to loose, just three days of downtime from work. Moses explained again and again to Pharaoh, that the Hebrews can't go far in the desert, In any case, if the Hebrews linger more than their being expected, you can, in no time reach them, with your chariots, and  bring them back. Pharaoh, at last gave the acceptance to go. The Elders of Israel actually knew what Moses' purpose was, but they must pretend according to the policy Moses has direct it towards Pharaoh. Whether the Elders believe it or not, in any case they didn't convey any sense of it to their people. While the crowds tended to think, like Moses wanted to be intended. So they all planned and prepared for a great celebration and sacrifices to the Lord. That was the thought of all the Israelites, all the mixed couples, and all their accompanying parents which are in fact Egyptians. The group of the Egyptians involved in the Exodus is being refers in the Bible as “a great mix mass". Two very important hints mention in the Bible must be taken in consideration because they admit all what it has being said and related here above and not what it has being expected from reading the Bible. The first unexpected deed was why the Egyptians gave tools of gold and silver to the Israelites leaving Egypt?  Obviously, because they took part at the "great festive occasion". The second unexpected deed was why Moses took the bones of Joseph secretly with him?  Obviously, because Pharaoh must not know neither all those who took part in the Exodus.  "Moses took the bones of Joseph with him because Joseph had made the Israelites swear an oath. He had said, “God will surely come to your aid, and then you must carry my bones up with you from this place.” (Exodus M 19).

יציאת מצרים

משה הוביל את בני ישראל, תוך הטעיה מסוימת, צפונה לאורך רצועת אדמה צרה בתוך הים מצפון לים הסרבוני, "סבחאת ברדויל" האזור הזה הוא סמוך לביצות בקצה הדלתא של הנילוס ונקרא על ידי המצרים ים סוף. בקטע רצועת האדמה הזאת היה ההמשך מכוסה בים ובזמן שנשווה רוח קדים חזקה הים היה נבקע והיה אפשר להמשיך ללכת אל העבר השני ליבשה. משה גילה את המקום הזה ואת תופעת הטבע המיוחדת בהיותו לומד להכיר את מדבר סיני. הזימון של המעבר ושל התופעה היה מחושב בידי משה כך כשפג הזמן של שלושת הימים, פרעה שלח את מרכבותיו במרדף אחרי בני ישראל כדי להחזירם, והם הגיעו אל חלק מהרצועה המיובש בדיוק בזמן כשהים חזר ושתף את המקום וגם את מרכבות המצרים. אירוע התופעה הזאת הסתמן לבני ישראל כנס גדול, והם היו המומים מהשתאות הם נוכחו לדעת שהשתחררו  נותקו לגמרי ממצרים באופן מוחלט, והפנים שלהם מכאן ואילך הן מופנות רק קדימה בין שרוצים ובין שלא רוצים  משה השיג בזה שתי הצלחות מכריעות בתחילת דרכו: השתחררות מוחלטת מכל כוח מצרי שהיה יכול בנקל  להחזירם ולהענישם. הוא גם השיג תלות מוחלטת של כל היוצאים ממצרים וכל הגורל שלהם מוטל עליו, אין ספק שאם לא היה כך, הקשיים במדבר היו גורמים למרידות וחזרה למצרים. התפתחות  מעין זאת היא בלתי אפשרית כי הים סגר, והוא מהווה חיץ בלתי עביר.  משה ידע שיהיו תלאות במדבר, ובעיקר עקב המחסור במים. לכן הוא שם פניו להגיע אל המקום הקרוב ביותר לשם כך. המקום המתאים הוא אזור קדש ברנע, העם החל להתלונן על כל מה שהוא אכל במצרים ואין לו את זה במדבר. משה ניסה לספק אותם בשני ממצאים הטובים לאכילה והמגיעים למדבר, בשני בפרקי זמן בשנה ובאזור הצפוני של מדבר סיני. הממצא האחד הוא ה-מן המופיע בצורת גרגירים קטנים לבנים שלוקטים אותם והם טובים למאכל, הם עשויים מהפרשה של כנימות המופיעות על עצי האשל. ההפרשה מתייבשת באוויר והופכת לגרגירים לבנים. הממצא השני הוא השלו הנוחת פעמיים בשנה באותו האזור. עופות השלו הם סוג של עופות נודדים כעין תרנגולות קטנות הם באים מדרום אירופה חוצים את הים התיכון ונוחתים למנוחה קצרה באפס כוחות בחופים הדרומיים של הים בטרם מסעם למרכז אפריקה ועושים את דרכם חזרה באותה הדרך. את השלו אוספים המקומיים כצורך של מאכל בשר. בהמשך הדרך לקדש ברנע, שבט נוודים בשם עמלק, שהיה מצוי באותה סביבה, החל להתנגש בבני ישראל ולפגוע בהם. ההתנכלויות האלה הובילו בסוף לידי מלחמה. המלחמה לא הייתה קלה, משה הצטרך להרים ידיים מדי פעם כדי לעודד ולגבור, אחרת עמלק היה גובר, עד כדי כך שהיו צריכים שני אנשים להחזיק ולתמוך בידיו של משה למעלה כל הזמן עד להכרעה. המלחמה הראשונה הזאת של בני ישראל,כנגד איזה שבט בדואי מקומי שקוראים לו עמלק לא היתה קלה, היא השאירה חוטם קשה על בני ישראל ולכן נאמר במקרא "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים, בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ:  כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם ." (שמות יז' 14)  אי אפשר להימנע כאן מהשאלה איפה הם כל ה"שש מאות אלף רגלים של היוצאים ממצרים"?                                                  

Exodus

Moses led the Israelites, first with some deception, then turn north along to a narrow strip of land in the sea north of the Serbian Sea, "Sabahat Barduil". This area is near the marshes at the edge of the Nile Delta and called by the Egyptians Reed Sea. In this stretch of land, the sequel was covered in sea and while a strong wind happened to blow it causes the sea to be ruptured and it makes possible to continue on walking to the other side to land. Moses discovered this phenomenon of nature as he came to know the Sinai desert. The summons of the passage and the phenomenon were calculated by Moses so that when the three days, he told pharaoh, expired.  Pharaoh would send his chariots in pursuit of the Israelites to return them.  So it was, they arrived at part of the dried leash just in time when the sea returned and shared the place and also the Egyptian chariots. This event was an almost unexpected for the all the people and they were shocked by the amazement they realized as that they were completely cut off from Egypt. Their face from now on is only to look forward no matter whether they want it or not.  Moses subdued everything to his will and achieved a complete dependence on all those who left Egypt.  From now on all their fate and needs rests on him, no doubt that if it were not append the "Crossing the Sea", the difficulties in the desert would have led to rebellions and return to Egypt. Such a development is impossible because the sea is closed, and it is an impassable barrier.  Moses knew there would be hardships in the desert, mainly because of the water shortage. So he put his goal to reach the nearest place to satisfy that. The right place was the Kadesh Barnea region, never the less the people began to complain about everything they ate in Egypt and did not have it in the desert. Moses tried to provide them with two good finds for eating.  They prevail in the northern region of the Sinai desert. The first one, which got the name of Man, appears in the form of small white berries that are good for food; they are made from the secretion of aphids that appear on the ash trees. The secretion dries in the air and turns into white granules. The second finding is the land fall of the quail birds that occurs twice a year in the same area. These birds are a type of migratory birds like small chickens they come from southern Europe cross the Mediterranean and land briefly at zero forces on the southern shores of the sea before traveling to central Africa and make their way back the same way. The local Bedouins collect them as a need for meat.  Further south on the road to Kadesh Barnea, a nomadic tribe named Amalek, began to clash with and harm the Israelites. These harassments eventually led to war. The war was not easy, Moses had to raise his hands every now and then to cheer up, or else Amalek would prevail, so much so that,  two persons were  needed to hold and support Moses'  hands up,  all the time until deciding. The first war of the Israelites against  Amalek  left a heavy blow on the Israelites, and so it was said at the Bible, " Then the Lord said to Moses, “Write this on a scroll as something to be remembered and make sure that Joshua hears it, because I will completely blot out the name of Amalek from under heaven.” "(Exodus 17: 14) It is impossible to avoid the question here where are all the "six hundred thousand men of Exodus?"

יתרו מבקר אצל משה           

כאשר בני ישראל הגיעו לקדש ברנע והתמקמו שם, הגיע למקום  גם יתרו כהן מדיין,  שהשמועה על כך פשטה והגיעה אליו, הוא הביא איתו את ציפורה בתו- אשת משה ואת שני הבנים-גרשום ואליעזר, אשר נשארו אצלו כאשר משה יצא למלא את השליחות. משה סיפר ליתרו את כל הקורות אותו ואת בני ישראל. כאשר יתרו נוכח לראות  שעל כל דבר קטן וגדול כולם באים למשה לקבל ממנו הדרכה ועצה, אז יתרו השיא לו עצה למשה, להוריד את העומס הזה שהוא בלתי נסבל. ולהעביר אותו בחלקו הגדול גם לאחרים. "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת–שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת."(יתרו יח'21-22). משה אכן קיבל ומילא אחר העצה של יתרו. העצה של יתרו מוסיפה עוד עדות שמשה לא הוכשר מלכתחילה להיות מנהיג. בני ישראל התמקמו באזור קדש ברנע וכן בכל הסביבה על פי מציאותם של מקורות המים המועטים, זה היה  שלב חשוב של הכנה לפני המעבר לשלב הבא שבו יתבצע המאורע הגדול החשוב והנשגב ביותר בעוצמתו בתולדות עם ישראל.

Jethro's visit Moses

When the sons of Israel arrived at Kadesh Barnea and settled there. Rumors all about were spread all around.  Jethro a Priest of Midian reached Moses and also brought with him Zipporah his daughter-in-law Moses and his two sons-Gershom and Eliezer. They were staying with him ever since Moses left to fulfill his great mission. Moses told him the story he has been trough and about the children of Israel. When Jethro realizes that on everything small and big everyone comes to Moses for guidance and advice, then Jethro gave advice to Moses. He must  lower this load which is unbearable, and move most of  it to others  " But select capable men from all the people—men who fear God, trustworthy men who hate dishonest gain—and appoint them as officials over thousands, hundreds, fifties and tens. 22 Have them serve as judges for the people at all times, but have them bring every difficult case to you; the simple cases they can decide themselves. That will make your load lighter, because they will share it with you." (Exodus 18', 21-22). Moses, indeed, accepted and followed Jethro's advice.  Jethro's advice adds further evidence that Moses was not initially trained to be a leader. The Israelites settled in the Kadesh Barnea area as well as throughout the surrounding area according to the reality of the scarce water sources. It was an important stage of preparation before moving on to the next stage where the most important and sublime event of its magnitude in the history of the people of Israel will take place.

הר חורב הר סיני

היה עליו על משה בהיותו במדבר להחליט ולקבוע את מקום קבלת התורה. המקום חייב להיות מרשים ומלא הוד. לכן משום שכל היוצאים ממצרים חיו כל ימיהם  בארץ מישור הם יהיו מאוד נפעמים לעמוד מול הר גבוה שפסגתו קרובה לשמיים. יתר על כן, תהייה בידי משה האפשרות הנדרשת לעשות הכנות ובעיקר סמויות מן העין ומתחייבות לצורך הביצוע המושלם של המאורע. משה בחר את ההר חורב, בדרום חצי האי סיני, כמקום המתאים ביותר לקיום המאורע הגדול של קבלת התורה. היות והמרחק מקדש ברנע מקום הריכוז הגדול ועד להר חורב בדרך החוף ומאילת דרומה הוא קרוב ל300 ק"מ והוא דל במקורות מים, סביר להניח שרק הגברים השתתפו במסע. בני ישראל היו בתהליך רגשי ונפשי ההולך ומתעצם של הכנה לקראת המאורע הגדול. הם הלכו את כל הדרך, הגיעו וחנו נגד ההר, משה עלה להר וירד ומביא את דבר האלוהים המציע להם  כריתת ברית, אם הם יקבלו את מצוותיו הוא יעלה אותם לדרגת חשיבות של עם סגולה, של ממלכת כוהנים וגוי קדוש ובני ישראל הסכימו מיד. בני ישראל נצטוו להתכונן ולהתקדש יומיים וכן לכבס שמלותיהם לקראת היום הגדול. ביום השלישי.

Mount Horeb Mount Sinai

Moses had to decide, when He was in the desert, to determine the place of receiving the Torah. The place must be impressive and full of glory. Therefore, because all those who left Egypt lived all their days in a flat plain they would be very thrilled to face a high mountain whose summit is close to the sky. Furthermore, Moses will have the opportunity to make preparations, and in particular, out of sight, in order to commit   the perfect execution of the event.  Moses chose Mount   Horeb, in the southern part of Sinai Peninsula, as the most suitable place for the great event of receiving the Torah. Since the distance from Barnea, which is the main place of concentration, along to the south to Mount Horeb is about   300 km and it is low in water sources, it is likely that only the men participated in the journey. The sons of Israel were in a growing emotional and mental process of preparing for the big event. They went all the way, arrived and camped against the mountain, Moses went up and down and brought the word of God that offered them a covenant, if they accept his commandments he would elevate them to the importance of a virtuous people, of a kingdom of priests and a holy Gentile, and the sons of Israel agreed immediately. The sons of Israel were ordered to prepare themselves and consecrate two days to wash their dresses for the big day, the third day.

עשרת הדיברות וקבלת התורה

הכל קורה בהפתעה והתחיל מוקדם מאד בבקר. "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר, וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר, וְקֹל שֹׁפָר, חָזָק מְאֹד; וַיֶּחֱרַד כָּל-הָעָם, אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה." (שמות יט' 16).

המחשבה שמשה יצר,  שהאלוהים יורד בעצמו וקורא  דרך משה את "עשרת הדיברות" שהם קובץ המצוות המוחלטות המחייבות את עם ישראל. כל המופע הוא נראה כתופעת טבע מדהימה ויוצאת מן הכלל והיא באה להוכיח שהמצוות הן מצוות מידי שמיים ולא מידי בשר ודם. התופעה הכבירה הזאת מעידה יותר מכל על גאוניותו של משה ועוד יותר על היותו טעון באשראה אלוהית. לכן התורה היא מקודשת ויש לה פס חיים שאין לכל תורה אחרת. אכן הקוד, הצופן, של "עשרת הדיברות" שעליו מבוססת  התורה  של עם ישראל  הוא בעצם מהווה גם קוד בעל מימד עולמי של השפעה וחשיבות.      

מתן תורה- 2001, 2002, 2003, receipt of the Torah

The Ten Commandments and the receipt of the Torah

 All came out by surprise and started at dawn of the third day. "On the morning of the third day there was thunder and lightning, with a thick cloud over the mountain,and a very loud trumpet blast. Everyone in the camp trembled." (Exodus 19, 16)

The sharing thought that Moses has created is, that God himself comes down from heaven and pass by through Moses the "Ten Commandments" which are the absolute commandments that bind the people of Israel. The whole show looks like an amazing natural phenomenon and it comes to prove that the commandments are from heavenly source and not from a mortality rate The tremendous phenomena proofs more than anything else the genius of Moses and even more, it proves of he's being charge with the Spirit  of God.  Therefore, the sacred Torah, as a doctrine, has a life line that no other doctrines have.  The code, of the "Ten Commandments" on which the Torah of the Jewish people is based, in fact it is also a code with a worldwide dimension of influence and importance.

הר סיני בעיניים שכליות

אם נרצה להסתכל בעיניים שכליות ולהבין את המאורע הכביר בעצם היותו וכפי שהוא התבצע הרי שמשה הוא הבמאי שגילה יכולות על אנושיות וביצע מופע שאין דומה לו בהתרשמות ובהשפעה העצומה שלו בכל ההיסטוריה האנושית. אין ספק שמשה היה מרגע שנטל על עצמו את השליחות היה אפוף כולו באשראה אלוהית והיא התולדה של המחשבה האלוהית שהוא יצר וגם של המעשה הגדול שהוא ביצע. אציין כמה ציטטות  לאשש את מה שקרה ומה שיכל לקרות מאחורי הקלעים."וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר, הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ: כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר, מוֹת יוּמָת"  יג" לֹא-תִגַּע בּוֹ יָד, כִּי-סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ-יָרֹה יִיָּרֶה–אִם-בְּהֵמָה אִם-אִישׁ, לֹא יִחְיֶה; בִּמְשֹׁךְ, הַיֹּבֵל, הֵמָּה, יַעֲלוּ בָהָר." (שמות יט' 12-13), "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, רֵד הָעֵד בָּעָם:  פֶּן-יֶהֶרְסוּ אֶל-יְהוָה לִרְאוֹת, וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב.  כב וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל-יְהוָה, יִתְקַדָּשׁוּ:  פֶּן-יִפְרֹץ בָּהֶם, יְהוָה. " (שמות יט' 21-22), (שמות יט' 24). הפסוקים האלה מעידים שהיה על מה להסתיר: על יצירת מערך של התוקעים בשופר, המכים בתופים, מבעירי הלפידים ומעלי העשן. כל זה קרה בשלב הראשון ואילו בשלב השני היה גם וגם מה להסתיר, על שהותו הארוכה של משה להכנת הלוחות הראשונים 40 יום ולילה ולהכנת הלוחות השניים עוד 40 יום ולילה.

A Rational vision of Sinai event

If we want to look with rational eyes and understand the tremendous event of being and as it has been, then Moses is the director who has shown superhuman abilities and performed an unparalleled performance in his immense impression and influence throughout human history. No doubt, since Moses has endeavor to take on his shoulders the great task and mission he was entirely wrapped with Devine inspiration, that's  the out coming of creating the idea that the Torah  is directly received from heaven. I will point out some quotations to confirm what happened and could happen behind the scenes. "Put limits for the people around the mountain and tell them, ‘Be careful that you do not approach the mountain or touch the foot of it. Whoever touches the mountain is to be put to death. 13 They are to be stoned or shot with arrows; not a hand is to be laid on them. No person or animal shall be permitted to live.’ Only when the ram’s horn sounds a long blast may they approach the mountain." (Ex 19' 12-13), "and the Lord said to him, “Go down and warn the people so they do not force their way through to see the Lord and many of them perish. 22 Even the priests, who approach the Lord, must consecrate themselves, or the Lord will break out against them.” (Exodus 21-22), "The Lord replied, “Go down and bring Aaron up with you. But the priests and the people must not force their way through to come up to the Lord, or he will break out against them. "(Exodus 24). These verses indicate that there was something to hide like: creating an array of shofar blowers,   hitting drums, torch flames and smoke rising up.  All this in the first phase, while in the second phase there was also something to hide, about Moses' long stay in the preparation of the first tablets 40 days and night and the preparation of the second tablets another 40 days and night.

הכרובים

משה וכל בני ישראל שהיו בהר סיני חזרו למקום ההתכנסות בקדש ברנע. לאחר המאורע הגדול בהר סיני משה החל להעסיק את האומן בצלאל בן חור במלכת בניית המשכן והנחת הלוחות בתוכו, משה נדרש מהאל לבנות ארון ולהניח בתוכו את לוחות העדות, את הארון לכסות בפרוכת. ולבנות גם שני פסלים בדמות כרובים ולהניחם על הפרוכת זה מול זה. ואלוהים אומר למשה כי זה הוא המקום שבו הוא יוועד איתו. "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ, שָׁם, וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים, אֲשֶׁר עַל-אֲרוֹן הָעֵדֻת–אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל." (שמות כה', 22) כל היצירה והמופע הזה בקודש הקודשים מעלה בפנינו חידה ותעלומה גדולה. הכיצד קורה שמעל הדיבר השני שבלוחות, הציווי הוא "לא תעשה לך פסל". ומעליו על הארון, האלוהים מצווה להניח שני פסלים. בחיפוש אחר תשובות הפרשנים לא מצאתי תשובה נאותה ורק כאשר עבדתי על תכנון ציור הכרובים גיליתי את מה שנראה כפתרון סביר, הכרובים מייצגים את מעשה הבריאה שהתרחשה לפני התורה. הכנפיים מסמלות את בריאת העופות, הגוף את בריאת החיות, והראשים את בריאת האדם. ולמה שניים כי אין בריאה וחיים על פי  חוקי הטבע של הבורא. שני הראשים מהווים מסמלים את הזכר והנקבה הנמצאים בקודש הקודשים. יתר על כן לשני בני המין יש מעמד שווה ובאופן מוחלת  לפני הבורא ולכן מובן מאליו מכך שזה הוא גם רצון האלוהים ולכן הכלל "ואהבת את רעייתך כמוך" הוא למעשה כלל הקודם לכלל הגדול שבתורה "ואהבת לרעך כמוך". אז נקבע  שהמעמד הקדוש ביותר במקדש הוא של קודש הקודשים, ורק הכוהן הגדול היה רשאי, רק פעם אחת בשנה ביום כפור, להיכנס לתוכו. כל כך למה? ולמה התופעה של המעמד הקדוש בקודש הקודשים לא תופש מקום ודיון אצל רבנים וחכמים? האם משום שהם לא הבינו את התופעה? או משום שיש הוראות סותרות ונוחות יותר בתורה באשר למעמד האישה, ואשר הם אכן היו מתאימות לזמנן אז, ולא לתכלית רצונו של האלוהים שבא לידי ביטוי ברור ומוחשי בקודש הקודשים.

חוק השבת ניתן כאחד מעצרת הדיברות כדיבר החשוב ביותר אחרי שלושת הדיברות הראשונים הקובעים את מציאותו עוצמתו ויראתו של הבורא. זה בא להדגיש את חשיבותו של החוק ואשר יש לו כמה היבטים חשובים. אחרי חציית הים ההרגשה במדבר הייתה מהולה בשמחה גדולה וגם בתדהמה. בשמחה משום החופש והשחרור. והתדהמה משום החוסר כל של המדבר. לנוכח כל זה וכל הקשיים שעוד נכונו קבלת השבת לבד ממה שהיא מהווה מועד של קודש רוחניות ומנוחה היא גם מהווה מתנה משמים, ( יש לזכור את עבודת הפרך) ומעין תעודת ביטוח של הקלה מעבודה לכל החיים ולנצח. כדאי לדעת שבעבר, שכל הווי החיים של בני האדם, הם היו מנוהלים על פי חוקי הטבע לצרכי הקיום והמחיה ובמידה מסוימת עדין כך. בשל כך בני האדם עבדו כל הזמן מלבד בחגים מסוימים..משה, למעשה בא ושבר כאן את חוקי הטבע. הוא אמר האלוהים ברא את העולם בעשרה ימים ויום אחד הוא הקדיש למנוחה אתם תעשו אותו הדבר. זאת הייתה מהפכה סוציאלית והיא חדרה מישראל לעולם רק אחרי הופעת ישו הנוצרי, 1500 שנה יותר מאוחר. מלבד ההיבטים שציינו בתורה יש עוד היבט חשוב מאד והוא היבט הצביון. משה כשהיה במדבר והוא תכנן ובנה וייצר את  כל המרכיבים של התרבות החדשה הוא גם חשב על הצבע הצביון והמיוחדות שצריכה להשתקף בתרבות החדשה של העם,  והוא ראה שהשבת היא הנותנת, לעומת כל החגים והמועדים שגם נקבעו אז על ידו, השבת היא החודרת לנשמה ומהווה כעין עמוד השדרה של חייו ותרבותו של העם. יתר על כן, היא גם הקנתה לו את ההרגשה שהוא נמצה בדרגה יותר גבוהה של חשיבות מעמדית. יש בזה הפק חשוב מאד של כוח רוחני. לא בכדי הבינו זאת חז"ל  וציינו "יותר משבני ישראל שמרו את השבת , השבת שמרה עליהם".

The Cherubim

Moses and all the Israelites who were on Mount Sinai returned to the gathering place at Kadesh Barnea. After the big event on Mount Sinai, Moses began to employ the artist Bezale'l Ben-Hur in the construction of the Tabernacle and placing the boards within it. It was required by the Lord to build a cub board and place inside the testimonial boards.  The cub board to be cover with parochet, a curtain.  And also build two statues in the shape of cherubim and place them on the cub board face to face opposite each other. And God tells Moses that this is the place where he is destined for him. "There, above the cover between the two cherubim that are over the ark of the covenant law, I will meet with you and give you all my commands for the Israelites."(Exodus 25, 22) All this construction and performance in the Holy of Holies faces us with a great enigma and mystery. How it could happen that over the second commandment in the command boards saying "It will not make you a statue". And upon it above the Ark of the Covenant, God commanded to lay two statues?  In searching for the commentators' answers, I did not find a proper answer and only when I was working on designing the cherubs did I discover what it seemed a reasonable solution.  The cherubs represent the act of the creation that occurred before the Torah. The wings represent the bird's creation, the bodies the animal's creation, and the heads the human's creation. And why they are two, because according to the God's laws of nature there is no life on earth without being two. The symbol of the male and female who are in the Holy of Holies. It clearly indicates what is the will of God, that is, a total and absolute equality between the two sexes.   In this respect a quotation like "You should love your wife as yourself" is more suitable to be before the great law is quoted in the bible saying "You should love your neighbor as yourself" At that time it was determined that whoever enters to the Holly of Hollis in the Temple and sees what is inside. It is only the Great Priest who is allowed to do so and only at the day of the Holly Kippur. Why is it, that the phenomenon in the Holly of Hollis didn’t raised discussions among rabies and wise men? Is it because they didn't understand it? Or because there are contradictory sayings in the Torah which are more convenients about the status of the woman? Indeed these other sayings were reasonable and practical for that time but not to the purpose of God as being express clearly and tangibly in the Holly of Hollis.

המרגלים

משה פנה ובקש מזקני ישראל לשלוח אליו נציג מוכשר מכל שבט על מנת שיצא לרגל בארץ כנען. 12 נציגים ובראשם כלב בן יפונה ויהושע בן נון יצאו ועלו צפונה לארץ כנען לאורך שרשרת ההרים שבמרכז הארץ, והגיעו עד לבוא חמת מצפון לדמשק. ויתורו את הארץ ויושביה וייסעו ויביאו עימם מפרי הארץ. הכל טוב ויפה הם אמרו ואולם הערים בצורות וחזקות והאנשים גבוהים וחזקים. זו הדעה הכללית של 10 מהם ודעתם הייתה ש "לא נוכל להם". ואילו הדעה של יהושע בן נון וכלב בן יפונה הייתה ש "נכל נוכל". משה כעס מאוד והבין שהדור הזה אין הוא ראוי ואין הוא יכול ולכן יש לחכות ולהכין את הדור הבא. לשמע הדברים האלה   התארגן כח צבאי למחרת בניגוד לדעתו של משה  ויצא לעלות להר צפונה ולהילחם אך הם הוכו ונהדפו  על ידי הכנענים והעמלקים. זו הייתה ההוכחה השנייה לאחר המלחמה הראשונה עם עמלק, שיש להמתין במדבר עד הדור הבא. האמת היא שהמרגלים צדקו בדעתם, כי העם, אחרי שנים רבות בתנאי עבדות,הוא היה תשוש מבחינה נפשית וגופנית. הוא הוכיח זאת במלחמה עם עמלק, בפעם הראשונה, שלא הייתה קלה  כלל. משה לא היה צריך לשלוח את המרגלים כי הוא ידע טוב מאד מה יש ומה קורה בכנען שהרי הוא היה שם בעת היותו במדבר ומכין את תוכנית היציאה ממצרים. בעצם שליחת המרגלים היה רק תרוץ. המקרא מסביר לעם ישראל, מאותם הזמנים, שהשהייה במדבר נגרמה כעונש על חטאי המרגלים והעם.    

The Spies

Moses  appeals and asks the Elders of Israel to send him a talented representative from each tribe in order to leave and spy for the land of Canaan. Twelve representatives, headed by Caleb Ben-Jephunneh and Joshua Ben-Nun, went north to the land of Canaan along the chain of mountains in the center of the country, reaching Hama north of Damascus. Touring  the land and its inhabitants and on their way back they brought with them some  fruits of the land. Everything is good and beautiful, they said, but the cities are stronghold and powerful and the people are tall and strong. This was  the general opinion of 10 of them and they as well added that "we can't have them". Whereas Joshua Ben Nun's opinion and Caleb Ben Jephunneh were on the opposite idea that "we will and we can." Moses was very angry and realized that this generation was not worthy and unable for the task, and they must wait and be prepare for the next generation.  Upon hearing these things, a military force was organized the next day contrary to Moses' opinion and set out to go up to the north and fight, but they were beaten and repelled by the Canaanites and the Amalekites. This was the second proof after the first war with Amalek that the people of Israel had to wait until the next generation. The truth is that the spies were right, because the people, after many years of slavery, were mentally and physically exhausted. The  people  proved this during the first war with Amalek that was not easy at all. Moses did not have to send the spies because he knew very well what was going on in Canaan, because he was there while he was in the wilderness and was preparing for the exodus. In fact, sending the spies was only an excuse.

השבת                                                           

חוק השבת ניתן כאחד מעצרת הדיברות כדיבר החשוב ביותר אחרי שלושת הדיברות הראשונים הקובעים את מציאותו עוצמתו ויראתו של הבורא. זה בא להדגיש את חשיבותו של החוק ואשר יש לו כמה היבטים חשובים. אחרי חציית הים ההרגשה במדבר הייתה מהולה בשמחה גדולה וגם בתדהמה. בשמחה משום החופש והשחרור. והתדהמה משום החוסר כל של המדבר. לנוכח כל זה וכל הקשיים שעוד נכונו קבלת השבת לבד ממה שהיא מהווה מועד של קודש רוחניות ומנוחה היא גם מהווה מתנה משמים, ( יש לזכור את עבודת הפרך) ומעין תעודת ביטוח של הקלה מעבודה לכל החיים ולנצח. כדאי לדעת שבעבר, שכל הווי החיים של בני האדם, הם היו מנוהלים על פי חוקי הטבע לצרכי הקיום והמחיה ובמידה מסוימת עדין כך. בשל כך בני האדם עבדו כל הזמן מלבד בחגים מסוימים..משה, למעשה בא ושבר כאן את חוקי הטבע. הוא אמר האלוהים ברא את העולם בעשרה ימים ויום אחד הוא הקדיש למנוחה אתם תעשו אותו הדבר. זאת הייתה מהפכה סוציאלית והיא חדרה מישראל לעולם רק אחרי הופעת ישו הנוצרי, 1500 שנה יותר מאוחר. מלבד ההיבטים שציינו בתורה יש עוד היבט חשוב מאד והוא היבט הצביון. משה כשהיה במדבר והוא תכנן ובנה וייצר את  כל המרכיבים של התרבות החדשה הוא גם חשב על הצבע הצביון והמיוחדות שצריכה להשתקף בתרבות החדשה של העם,  והוא ראה שהשבת היא הנותנת, לעומת כל החגים והמועדים שגם נקבעו אז על ידו, השבת היא החודרת לנשמה ומהווה כעין עמוד השדרה של חייו ותרבותו של העם. יתר על כן, היא גם הקנתה לו את ההרגשה שהוא נמצה בדרגה יותר גבוהה של חשיבות מעמדית. יש בזה הפק חשוב מאד של כוח רוחני. לא בכדי הבינו זאת חז"ל  וציינו "יותר משבני ישראל שמרו את השבת , השבת שמרה עליהם".

The  Sabbath

The Sabbath law was given as the forth Commandment after the first tree concerning God: his Prevailing, his Almighty and his Reverence. After crossing the sea the sons of Israel were on one side very enthusiast for being free and liberated, while on the other side they were overwhelm by suddenly being in a closed barren desert. In view of all this and the difficulties which are supposed to come, the meaning of receiving the Sabbath is not only what was meant to, as a state of holiness, spirituality and repose.  The Sabbath is a donation from Heaven (to remember the hard-work in Egypt) and a security card for having a calm time wed out work all along the year and the years ever after.  It is worthwhile to  know  that in the past man was compel to act for his needs according the laws of nature in such  a case he was due to work all the time wed out rest unless for  the feast days. Moses, broke the laws of nature, and said – God created the all universe in six days and rested on the seven sacred days, so you are going to do the same from now on. By that, it was a social revolution. It took 1500 years later until the appearance of Christ that the  Sabbath day passes by to the rest of the humanity.  Apart of the aspects mention above there is one more, the aspect of character. When Moses was in the desert and he was creating and forming the aspects for the new culture he look for the color, the character and the specialty which ought to be in the new culture.  Thus he came to realize that the Sabbath is the one. Facing all the other feasts which were also given by Moses the Sabbath  is the one who penetrates into the soul and it stands like a spinal column that life and culture are being affected all around it. Moreover, it impart the fillings that they are in a higher social standard, holding such an attitude means having a spiritual power. N0t in vain ,our sages took it in mind and remark "More than the people of  Israel kept the Sabbath ,the Sabbath kept the people even more". 

 החשיבות של השהייה במדבר סיני      

בראייה שכלתנית של היום השהייה הארוכה במדבר, הייתה בעצם מתנה משמים.השהייה הייתה מחויבת המציאות. לכל המאמינים בניסים, השהייה  הארוכה, היא  אחת הניסים הגדולים. כי המשמעות הדידקטית והצורך של השהייה במדבר נראית כאילו להשגחה העליונה יש יד בדבר.זאת משום שכל מה שקרה ונעשה במדבר סיני לא היה יכול לקרות ולהיעשות בשום מקום אחר. במדבר סיני נוצר הגיבוש של העם, כולל הערב רב, המיעוט המצרי הלא קטן. במדבר סיני נתקבלה התורה, והיה צריך ללמד את כל המצוות והחוקים, וכן היה צריך להכיר ולתרגל את כל הפולחן של עבודת הזבחים והקרבנות. במדבר נקבעו מועדי החגים החשובים: פסח, שבועות,ראש השנה ויום כיפור,וסוכות. בני ישראל היו מצווים להתחיל לקיים אותם מאז וכל שנה ולתמיד. מעל לכל אלה להתחיל ולקיים את קדושת השבת. מכל החוקים והמצוות ברצוני לייחד ולהצביע על חשיבותו של חוק אחד מיוחד. בני ישראל אמנם נצטוו לדעת את כל החוקים אבל יחד עם זאת כל אב משפחה היה מצווה ללמד את בנו. החוק הזה מובלט באופן מיוחד  ב"שמע ישראל" במסגרת התפילה היומית ולא רק. הוא מופיע בתורה בספר דברים ( ו ,4-9 ). במילים אחרות זה הוא חוק נגד בערות ועם-הארץ. אין ספק, שבמרוצת ה – 3500 שנה, מאז קיומו הארוך והמעשי של החוק הזה, נוצרו מבחינה גנטית  השלכות חיוביות מאד בתודעה ובתובנה של העם היהודי והן ידועות ונכרות היום. בני ישראל שהו במדבר סיני כ 40 שנה. כשהם חדרו אליו הם נתקלו בשבט העמלקי ולאחר המלחמה נגדו הוא גורש מאזור אל עריש קדש ברנע לצפון הנגב ואולם בני ישראל לא יכלו להישאר במקום אחד והם התפזרו, בגלל החוסר במים, כמעט בכל סיני. כאשר צה"ל כבש את סיני ב-1967 ושהינו בה במשך 19 שנה חקרנו וגלינו בה בדרום סיני כתובות בכתב עברי. נמצאו חוקרים שהחליטו שכנראה היה עם סיניי קדום והוא אשר גילה לראשונה את כתב האלף-בית. הכתבות בסיני הם עדות ממשית  מאין כמוה שהעברים היו שם  ושהייתה תורה שם, שידעו את האלף- בית ושמשה הוא אשר המציא את האלף-בית וגם לימד את בני ישראל. החשיבות הגדולה של אותו פרק זמן הכרחי של השהייה במדבר ניתן לסכם אותו בכמה אירועים מהמעלה העליונה שנולדו והתלכדו יחד באותו פרק זמן, – במדבר סיני  נולד עם ישראל.שם נולדה-נתקבלה-נכתבה התורה .שם הומצא האלפ-בית ונולדה תרבות חדשה התרבות של העם אשר יצא ממצרים. ושם נולד גם האלוהים במוחו של עם ישראל וכן גם בדעתם של מרבית המין האנושי. כל האירועים הגדולים האלה שקרו במדבר סיני ובאותו פרק זמן מעלה את המחשבה שיש יד להשגחה העליונה בדבר.                                                                   

The importance of staying in the Sinai desert

                                                                                                                  As from, an intellectual point of view of today, the long stay in the wilderness of Sinai is in fact must be consider as a gift from heaven. For all believers in miracles it is a great miracle because the meaning of it and the didactic necessity of staying in the desert seems to be overseen. That's because everything that happened and was done in the Sinai desert couldn't have happened and Doon   anywhere else. In the wilderness, the formation of the people was created, including all the strangers who took part, which are the Egyptians parents of the mix couples.  In the Sinai desert, the Torah was written or received and accepted.  All the commandments and laws had to be taught, and all the worship and all the ritual work had to be practiced and  recognized, as well as all the feasts :Passover, Shavuot, Rosh Hashanah and Yom Kippur, and Sukkoth. The sons of Israel were commanded to begin to observe the feasts ever since and forever.  Above all, they were supposed to begin and uphold the holiness of the Sabbath. Of all the laws and commandments  I would like to unite and point out the importance of one special law. It appears in the context of daily prayer "Schema Israel" and not only, has it appeared in Deuteronomy, the fife book of the Torah (6, 4-9). In other words, the sense of it is, that it imposed on the people of Israel not to be UN alpha beta and not to be ignorant.  Such a law that came out before 3500 years is beyond human imagination unless it is in the  Heaven's  inspiration which led Moses.  Yet, that's not all,  along the so many years  of practical existence of this law,  no doubt, it has been  created genetically  effects and positive  consequences  in the consciousness  and in the  insight of  the Jewish  people . These effects are recognize and well-known. The sons of Israel, as soon as they were moving in the desert they had a clash with Amalekites. The Amalekites were force to move northward from the region of Kadesh Barnea. The Israelites were due to stay 40 years in Sinai and it is obvious that they could not stay in one place, because the short ash of water they were disperse in almost all Sinai. When the forces of Israel took hold of Sinai after the 1967 war, there were researches in the desert and they discover some old Hebrew handwritings on rocks.   These writings of Sinai are the most substantial evidence that the Hebrews were there that the Torah was given there that they knew the Alpha beta which they certainly had being teacher by Moses. The great importance of that necessary period of stay in the wilderness can be summed up in several events of the highest importance born and shared together at that time, In the Sinai desert the people of Israel was born. There was written or accepted-the Torah. There was invented the alpha beta by Moses and there as well was created the new culture to the people of Israel. What is more, God was born there in the mind of the people of Israel, and as well latter, in the minds of almost  the entire human race.  All these great events that took place in Sinai desert and in the same time it give us the idea of the Divine Providence effect. 

המסע של בני ישראל ממזרח לירדן

 עברו השנים, וגם קם דור חדש, בקדש מיתה מרים ונקברה שם. בני ישראל החלו במסעם ופנו צפונה לעבר הר ההר, שם מת אהרון הכהן ונקבר במקום. הכהונה עברה לאלעזר בנו. מצפון להר ההר התפתחה מלחמה עם הכנענים שעברה בהצלחה. הכוונה ללכת בכוון מזרח לא צלחה. מכיוון שמלך אדום התנגד בכל תקף. בני ישראל נמנעו מלהילחם איתו  ולכן הם פנו דרומה לעבר ים סוף, משם פנו מזרחה וצפונה, בעקיפה של ממלכת אדום, הגיעו עד לנחל זרד בקצה המזרחי של דרום ים המלח. מלך סיחון יצא להלחם בישראל. במלחמה הזאת מלך סיחון הובס וכל ארצו נכבשה. בני ישראל המשיכו צפונה ובשלבים הגיעו עד לנחל  ארנון ועד לנחל יבוק ומשם עד לבשן ממזרח להר החרמון. בפרק זמן מסוים בני ישראל השתהו וחנו על הרמה ממזרח לירדן מול העיר יריחו. באזור הזה מתרחשים כמה אירועים מיוחדים.

The journey of the Israelites east of the Jordan

The years passed by, and a new generation also arose. At Kadesh Barnea Mary the sister of Moses died and she was buried there. The Israelites began their journey and headed north toward Mount "Or- Ahar". At that place Aaron the Great Cohen also died. He was buried there and the Priesthood past over to his son Ela'zar.  Moving north of "Or- Ahar" a war took place with the Canaanites and it passed successfully. The intention to go eastward through the kingdom of Edom was unsuccessful. Because the Edom king resisted with all validity. The Israelites refrained from fighting with him, so they headed south toward the Red Sea, from there to the east and north, reaching up to the river Zered on the eastern end south of the  Dead Sea and then to the north. The king of Sihon  came  to fight with Israel. In this war the king of Sihon was defeated and his entire country was in fact conquered. The Israelites continued to the  north and in stages reached up to Arnon River and up to the Yabok River and from there to Bashan east of Mount Hermon. For a while the Israelites lingered and camped on the plateau east of the Jordan vale in front of the city of Jericho. Some special events took place in this area.

הסיפור של בלק ובלעם

הסיפור המוזר על מה שקרה בצד הלא ישראלי. בלק בן ציפור מלך מואב פחד מהישראלים והוא חיפש כל דרך להחלישם. הוא שלח לקרוא לבלעם בן בעור, הידוע כנביא וכקוסם מפורסם מאזור ארם נהריים, שיבוא לקלל את בני ישראל. בלעם ענה לו שהוא מוכן אלא שרק מה שאלוהים ישים בפיו זה מה שהוא יאמר. בלעם מגיע  ובמקום למלא את הבקשה של ברק, לקלל, יוצאת מפיו דפקה ברכה. המלך בלק כועס מאד. הוא מבקש ממנו שוב ושוב לחזור ולנסות מספר פעמים והתופעה הזאת חוזרת ונשנית הברכות יוצאות מפיו בקצב שירי נבואי. כל הסיפור הזה הוא פרק בפני עצמו. נשאלת השאלה כיצד הוא נתגלגל ושוזר לתוך התורה. מבחינה הגיונית קיימת רק דרך אחת בלבד, והיא שבלעם או אחד מאנשיו הוא אשר העביר את הדברים למשה.

The story of Balak and Balaam

The strange story about what happened on the non-Israeli side. Balak son of zippor, King of Moab, was afraid of the Israelis and he sought every way to weaken them. He sent to call Balaam son of Beor, known as a prophet and a famous magician from the Aram- Naharaim area, who would come to curse the Israelites. Bilaam answered that he was ready but that only what God would put in his mouth was what he would say. Balaam arrives and instead of fulfilling Barak's curse request, a greeting comes out of his mouth. King Balak was very angry. He repeatedly asked him to try again, and this phenomenon was repeated and  blessings were coming out of his mouth at a prophetic song. This whole story is a chapter in itself. The question arises as to how it is rolled and interwoven into the Torah. Logically, there is only one way, and it must be Balaam or one of his people who passed it on to Moses.

המגפה של הפיתוי הגדול

האירוע השני הוא אכן נובע מזה הראשון. כלומר מהעצות שבלעם נתן למלך ברק המואבי. יש רק דרך אחת, בלעם מייעץ, שאפשר להחליש את ישראל והיא על דרך הפיתוי. ואכן המואבים והמדיינים במשותף ניסו את הדרך הזאת. בנות מואב ומדיין בהמוניהן הזמינו את בחורי ישראל להשתתף בפולחן הזבחים אשר הן עושות  ובחורי ישראל אכן החלו להיענות. אז מופיע איש ממשפחה נכבדה, ולקח בחורה מדיינית שהיא גם מראש בית אב למדיין, והוביל אותה לאהל ושכב עימה לעיני כל. ומשה וזקני ישראל, כך נאמר במקרא,  "רואים ובוכים" באפס מעש. ואז קם אלעזר בן אהרון הכוהן. לוקח רומח בידו הולך ודוקר את הזוג בשעת מעשה. ומה שהיה נראה כתועבה וכמגפה גדולה שהתפשטה באין מעצור היא בבת אחת נפסקה. אירוע הזנות הגדול גרם להתייחס אל המדיניים כאל אויבים ולצאת למלחמת נקמה נגדם. בינתיים החלו להיעשות כל ההכנות לצורך הכניסה לארץ. ואז באו נציגי השבטים של ראובן גד וחצי שבט מנשה אל משה ובקשו ממנו לאפשר להם להתנחל ממזרח לירדן.משה הסכים בתנאי שהם ימשיכו להלחם ולעזור לאחיהם עד גמר ההתנחלות שלהם. הדבר הזה היה מוסכם על כולם.  

The epidemic of the great temptation

The second event is stemmed out from the first. As a result of the advice Balaam gave to the King of Moab.  There is one way to influence the sons of Israel and it is by using temptation. So the young girls of Moab and of Midian called the Israelites to participate in the ritual of the sacrifices that they do and the Israelites began to respond. Then appears a young man of a respected family he took a young girl of respected Median family  as well,  they went to a tent and lied down. Moses and the elders of Israel, as it says in the book, "were seeing that and weeping" in silence. Then Ela'zar son of Aaron the new Great Priest rose up. He took a lance in his hand and went and stabbed the couple both of them in action.  And what seemed to be an abomination spreading out as a big plague, it stop all of a sudden. The big prostitution event caused that the people of Median   to be treated as enemies and embarked on a war of revenge against them. In the meantime, all preparations were made to enter the country. Then came Reuben and Gad and the half-tribe of Menasha's tribal representatives to Moses and asked to allow them to settle east of the Jordan. Moses gave the acceptance on condition they will take part with their brothers until they were all settle and they agree.

משה על הר נבו

במקרא כתוב "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה; וּרְאֵה, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.  יג וְרָאִיתָה אֹתָהּ, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל-עַמֶּיךָ גַּם-אָתָּה, כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף, אַהֲרֹן אָחִיךָ.  יד כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר-צִן, בִּמְרִיבַת הָעֵדָה, לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם, לְעֵינֵיהֶם: הֵם מֵי-מְרִיבַת קָדֵשׁ, מִדְבַּר-צִן  "(במדבר  כז, 12 – 14) החטא המדובר הוא מה שהיה במקום שניקרא מי מריבה ובעניין החוסר במים. אז האלוהים אמר למשה דבר אל הסלע ויצאו ממנו מים ואולם משה לא עשה כך משום מה אלא הוא הכה בסלע במטהו. לכן עניין העונש. כל מי שקורא את הדברים האחרונים מתגנב לראשו הרהורי כפירה. כלומר, מה זה האלוהים כל כך מתייחס בצורה קטנונית אחרי כל המאמץ העצום שמשה עשה והשקיע. תנוח דעתכם, לאלוהים אין אמירה בדבר, מי שכתב את התורה הוא משה בכבודו ובעצמו והוא כתב זאת ולא ברגע האחרון. תחשיבו למה? האמת היא שמשה היה אז כבר תשוש מאד, וזה ניכר כאשר התרחש מעשה התועבה של הזנות הגדול, נראו אז משה וזקני ישראל ככתוב "יושבים רואים ובוכים" באפס מעש. לא לשכוח גם  את הגיל של משה ( 120 ) משה ביקש מ-ה' לקבוע מי ראוי לרשת  את מקומו ו – ה'  אמר לו "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, קַח-לְךָ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן–אִישׁ, אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ; וְסָמַכְתָּ אֶת-יָדְךָ, עָלָיו.  יט וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ, לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה; וְצִוִּיתָה אֹתוֹ, לְעֵינֵיהֶם.  כ וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ, עָלָיו–לְמַעַן יִשְׁמְעוּ, כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  כא וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד, וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי יְהוָה:  עַל-פִּיו יֵצְאוּ וְעַל-פִּיו יָבֹאוּ, הוּא וְכָל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ–וְכָל-הָעֵדָה." (במדבר כז  18 – 21 ). הדבר האחרון שהיה ביכולתו של משה לעשות הוא לעלות או להיות נישא להר נבו הסמוך, ואל מול המראה של כל ארץ כנען לראות  למות ולהיקבר שם.

משה היא דמות פלאית באילו יד ההשגחה העליונה העלתה אותה על במת ההיסטוריה של המין האנושי בכדי שהיא תגלה את עצמה. משה לקח מזקני בני ישראל במצרים את המושג של  אל-עליון שירשו מהאב הראשון אברהם והפך אותו למושג הנשגב של האלוהים האחד והיחיד הכול יכול ושאין לא דמות. העולם בכללותו קיבל זאת ואינו יכול להתנתק מהמושג הזה ביחס הטוב והחיובי שלו אך יש גם, שמתייחסים אליו בתפיסה מעוותת. הרצון של האלוהים, כפי שמשה ביטא זאת בתורה ועוד יותר גם כפי שהנביאים העלו זאת בנבואתם, הרצון הזה, של שלום עולמי בין העמים ובין בני האדם, הוא למעשה מושג  די מודרני בתפיסה הפוליטית העולמית ונכל זאת השפעתו היא די ניכרת בתרבות המערבית של העולם המתקדם.   

Moses on Mount Nebo

Bible says, " 12 Then the Lord said to Moses, “Go up this mountain in the Abarim Range and see the land I have given the Israelites. 13 After you have seen it, you too will be gathered to your people, as your brother Aaron was, 14 for when the community rebelled at the waters in the Desert of Zin, both of you disobeyed my command to honor me as holy before their eyes.” (These were the waters of Meribah Kadesh, in the Desert of Zin.)" (Numbers 27, 12-14)  The  sin in question is what happened at the water dispute place and about the lack of water. So the Lord told Moses to take his walking rod and go and tell the rock water out.  But Moses hit the rock. The same as he deed in a previous time. All these who read the last verses might have some heresy reflections like why is this petty conduct with Moses after all the incredible deeds he has done as for the punishment to be forbidden to enter to Canaan. In regard to what it has been said here above God has nothing to do with it,  because the one who wrote the Torah was no other then Moses himself. Why he wrote these ? It is up to you to think. The truth is that Moses was already very exhausted.  It was evident when the great prostitution took place,  then Moses and the Elders of Israel seemed to be "sitting watching and crying" . Not to forget the age of Moses all ready  (120).  Moses asked God to determine who deserved his place and God said him " So the Lord said to Moses, “Take Joshua son of Nun, a man in whom is the spirit of leadership, and lay your hand on him. 19 Have him stand before Eleazar the priest and the entire assembly and commission him in their presence. 20 Give him some of your authority so the whole Israelite community will obey him. 21 He is to stand before Eleazar the priest, who will obtain decisions for him by inquiring of the Urim before the Lord. At his command he and the entire community of the Israelites will go out, and at his command they will come in. " (Desert Ps 18 – 21). The last thing that Moses could do was to ascend or to be ascended to Mount Nebo, and to the sight of all the land of Canaan to be seen and to be buried there.

Moses is a marvelous figure and it seems that  the  Supreme Providence has put it on the stage of the history of mankind  in order  to reveal Itself. Moses took from the Elders of Israel in Egypt the concept of "El-Elyon", which is the Mighty God, inherited from the first Father Abraham and made it the unique sublime concept of God omnipotent and of no character. The world as a whole has accepted it and it cannot be disassociate from it, whether all those who regard towards its good and beneficial attitude  or those who have a distorted idea.  The will of God, Moses had  expressed it in the Torah and even more  the prophets had declared it in their prophecy. The Will is that Peace should  prevail among all nations  and all humanity. This concept in general, as from a political point of view is a modern one, never the less its influence is evident  in the idea of the Western culture  of the Modern world.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s