התייחסות היסטורית ופוליטית – הצבעה למי?

   כדאי לדעת. ההיסטוריה חוזרת! כשקמה מדינת ישראל, דוד בן גוריון היה המנהיג אשר, על אף כל הלחצים שכנגד, הכריע בהקמתה, אחרת היא לא הייתה קמה. עובדה זאת  כבר ידועה לכולם. אבל זה לא הכל. השליטה המדינית הכללית בארץ של המנהיגים ושל גם מפקדי כוחות הביטחון,ההגנה הפלמ"ח, של אז הייתה מודרכת ברוח הסוציאליזם עם זיקה גדולה לעבר האינטרנציונל ולעבר ברית המועצות ואשר ממנה קבלנו את הנשק הצ'כי בתחילת מלחמת השחרור. דוד בן גוריון שהיה חדור רוח סוציאליסטית היה בדילמה קשה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה אם לפעול נגד הבריטים או לתמוך ולהיעזר בהם. מכאן המשך המהלכים הובילו את הבחירה שלו ושל כיוון המדינה: בין הכיוון הסוציאליסטי-קומוניסטי, לבין הכיוון הליברלי-קפיטליסטי, בין "כל העולם חברים" לפי האינטרנציונאל, לבין "כל ישראל חברים" לפי תורת ישראל, בין העולם היהודי הכלוא, לבין העולם היהודי החופשי, בין מדינה יהודית ומשטר דמוקרטי לבין מדינה  דמוקרטית וזיקה יהודית. זה היה מאד לא קל לבן גוריון לכוון את המהלך ובייחוד בראשי כוחות הביטחון. אנחנו היום לפני הבחירות במצב מאד דומה, אבל אין לנו  מנהיג בשיעור קומה של דוד בן גוריון. הדילמה המתעוררת היום היא. מדינה יהודית ובעלת זיקה לעם היהודי או מדינת כל אזרחיה, בעלת זיקה גדולה לעולם הערבי. קיימת הטענה שמדינת כל אזרחיה כפי שהמיעוט הערבי חושב וכן גם רבים בצד השמאלי של המפה הפוליטית. מדינה כזאת היא יותר דמוקרטית, וזה נכון! הבעיה היא שהיא ממילא יותר דמוקרטית ומעל ומעבר. האם יש עוד מדינה בעולם שמאפשרת  לחוסר נאמניה במוצהר ובמעשה  להיבחר ולשבת בכנסת שלה. אז למה בכל זאת ניתנו להם כל הזכויות ללא קבלת מלוא החובות. הסיבה היא משום שהמדינה הייתה אז חדשה וחלשה ורצתה להוכיח לעולם וליהודים עצמם שהיא מדינה דמוקרטית. לדאבוננו אותה החולשה קיימת עדין היא נתקבעה. הטענה שהם נבחרו באורח דמוקרטי. זהו קריטריון שמתאים טוב מאד גם לארצות לא דמוקרטיות. הטענה של שוויון זכויות, טענה כזו לא יכולה לשלב תחת כפיפה אחת נאמנות וחוסר נאמנות, בעד המדינה ונגד המדינה. כל מי שחושב שהוא נאמן למדינה ויש חשד עליו שהוא לא, עליו להצהיר שהוא מכיר בזה שזו היא המדינה היהודית היחידה של העם היהודי ושהוא מתחייב ומוכן לתרום לקיומה ורווחתה ככל שיידרש, בדומה למעוטים האחרים התורמים והחיים בה. יש מדד אחד ברור של נאמנות שכל יהודי בעולם מכיר בו ומיישם אותו.  המדד שלפיו הוא  מוכן לתרום ולהקריב  למען אותה מדינה שבה הוא נקלט ובה הוא חי. כך היה במלחמת העולם הראשונה, יהודים נלחמו נגד יהודים משני צדי המתרס. לא לקחת חלק בתרומה ובהקרבה כנגד דורשי רעתה של המדינה וכנגד הדורשים להשמידה הוא לא רק חוסר נאמנות אלא עוד גרוע מזה זהו שתוף עמדה ברור לצד האויב. לכל האנשים מהסוג הזה לא מגיעה אותה התעודה ולא כל אותן הזכויות המגיעות לנאמני המדינה.