יוסף טרומפלדור ( 1880 – 1920 )

                                             

טרומפלדור נולד בעיר פיאטיגורסק שבאזור הקווקז. אביו ולדימיר וולף בגיל 13 נילקח, בכוח, לשרת בצבא הקיסרות הרוסית כחובש קרבי ולמשך כ-30 שנה. אביו, שהיה בנו של הרב שמואל אשר מפולין, שמר על זיקתו היהודית והעביר אותה לבנו יוסף שהוא הבן הרביעי משבעת ילדיו. יוסף למד בחדר תקופה קצרה ולאחר מכן הועבר לבית ספר רגיל תוך מגמה להיות רופא שיניים, מקצוע המאפשר פטור מהצבא בדומה לאחיו. בשנים אלה, בטרם התבגרותו, התרוצצו במוחו של יוסף מחשבות ולבטים מכוונים שונים ומנוגדים: 1. למרות הטראומה שבאירוע החטיפה של אביו כנער, אביו שידר לבנו להתהלך בציות עם השלטון וגם לשמור על מסורת יהודית.  2. יוסף הושפע מאד מהרצל והקים חוג ציוני והיה פעיל בו. 3. הוא קרא על הסופר לב טולסטוי וגם את סיפרו "מלחמה ושלום", והייה  מושפע מאד מהשקפתו הפציפיסטית והצמחונית ומאהבתו  את  האדמה. גם הוא סגל לעצמו את הצמחונות. 4. הוא הרגיש הרבה סבל, מאז היותו ילד, מכל גילויי האנטישמיות גם אישית כלפיו וגם כלפי בני עמו. 5. הייתה לו, כתלמיד רפואת שניים, זכות מלאה לא לשרת בצבא בדומה לאחיו. ואולם הוא החליט להתגייס לצבא כהתרסה כנגד האנטישמיות ולא די בזה אלא ליחידה מובחרת הלוקחת סיכונים גבוהים.. הגישה הזאת מוכיחה על תעוזה גבוהה הנובעת מתוך הרגשה עמוקה של גאווה יהודית.                     

טרומפלדור גויס ונשלח להשתתף במלחמה כנגד יפן שפרצה ב-1904. טרומפלדור הצטיין בקרבות. באחת הקרבות הוא נפגע וכתוצאה הוא איבד את ידו השמאלית. לאחר שלושה חודשי אשפוז הוא בקש לחזור ולקחת חלק במלחמה.ההחלטה הזאת של טרומפלדור היוצאת דופן התפרסמה בפקודת יום של הצבא הרוסי המעלה על נס את התנדבותו הנועזת וגבורתו העילאית של החיל בשם טרומפלדור כחייל רוסי אמיתי. טרומפלדור הספיק לקבל שתי מדליות ה-1 וה-3 על שם גאורגי הקדוש. ועוד אותות הצטיינות ואולם הצבא הרוסי הפסיד במלחמה בפורט-ארתור ונכנע באותו אזור. כולם כולל טרומפלדור נלקחו בשבי ליפן. גלויי התעוזה של טרומפלדור הם לגמרי יוצאי דופן.                                                                                                                       

 השבויים היהודים בשבי היפני, על פוי בקשתם, הוקצה להם מקום בנפרד מכל היתר. הקרבה הפתאומית הזאת עם כל כך הרבה יהודים כ-1730 ובתנאי שבי נוחים יחסית הפיחה בטרומפלדור, בן ה-24, רגשות ותעצומות של עשייה מרובה ושעליו לנצל כל דקה. כבר מהתחלה פעל וארגן כחירות לוועד היהודים באותו החלק שבו הוא היה נמצא והוא אכן נבחר להיות היושב ראש. הוא יסד קופת הלוואות, בתי מלאכה,בית ספר,ספרייה להקת תיאטרון, שבועון ברוסית ובאידיש שהוא ערך וכתב בו, ודאג לקיום כל חג ובייחוד חג הפסח ודאג למצות לספר תורה ולטליתות. ערך התכתבות עם מנהיגים יהודים יניסה לארגן אגודות להתיישבות שיתופית בארץ ישראל. לשם כך הוא יסד שם את "אגודת בני ציון השבויים ביפן". שמו של טרומפלדור הלך לפניו.הוא זכה להערכה רבה גם בקרב השבויים הלא יהודים וגם בקרב היפנים. במסדר השחרור המלא הוענקה לו דרגת קצונה והצארינה עצמה ענדה לו את מדלית הגבורה הראשונה של גאורגי הקדוש וגם נתנה לא יד תותבת חדשה. נאמר לו שהוא יכול להתקדם בקריירה הצבאית בצבא הרוסי. בשבי היפני טרומפלדור גילה סמכותיות של מנהיג,מחנך, מורה, סופר ובעל כוח שכנוע גדול.                                                                                                              

טרומפלדור העדיף ללכת ב -1906 לסנט פטרבורג להשלים בגרות וללמוד משפטים עד  1912.  ב-1911 הוא הספיק לארגן את וועדת החלוץ בעיר רומני. שקבעה על הקמת "המושבות השיתופיות בארץ". שנים מחברי הוועד היו בהמשך ממקימי הקיבוץ עין-חרוד.

טרומפלדור עלה לארץ ב-1912 והקים קומונה של צעירים בחוות מגדל שליד הכנרת. הקומונה החזיקה מעמד שנה וחצי והתפרקה ואז גם פרצה המלחמה העולמית. טרומפלדור נאלץ לעזוב את הארץ ולעבור לאלכסנדריה במצרים. שם הוא ניסה ביחד עם ז'בוטינסקי להשפיע על הבריטים להקים יחידת לוחמים יהודית בצבא הבריטי. הם לא הסכימו אבל הסכימו ליחידת חובלה על ידי פרידות. טרומפלדור נאלץ להסכים. הוא ארגן את הגדוד שכלל 650 לוחמים יהודים, הוא כקפטן וסגן למפקד האירי. המלחמה הייתה קשה היו מעשה גבורה,  12 מהלוחמים של הגדוד נהרגו. הבריטים נכשלו במערכה הזאת. והגדוד פורק.                                                                                        

טרומפלדור עבר ללונדון, 1916, ושם ביחד עם זאב ז'בוטינסקי דוד בן גוריון יצחק בן צבי ופינחס רוטנברג ניסו להשפיע על מנהיגי יהדות בריטניה להקים גדוד יהודי שילחם ואולם הם התנגדו. אז הגיעו ללונדון 120 מנהגי גדוד הפרידות והם היוו הגרעין להקמת הגדוד ואחר כך נוספו עוד שני גדודים ואשר קראו להם "הגדודים העברים". טרומפלדור לא יכול היה לקחת חלק משום היותו נתין זר וגם נכה.                                                                                                                            

טרומפלדור עבר לרוסיה שבה התרחשה מהפכה בתחילת 1917 וקמה בה ממשלט קרנסקי הדמוקרטית. הוא, שנחשב גיבור לאומי, בא עם רעיון לממשל הרוסי. היות וברוסיה מצויה הקהילה הגדולה ביותר של היהודים כדאי להם לאמץ את עניין הגדודים שיכללו כ- 100000 צעירים יהודים אשר יתאמנו בצבא הרוסי ויגיעו לדרום לשחרר את ארץ ישראל. ממשלט קרנסקי השתכנעה לרעיון ואולם לא עבר זמן וחלה עוד מהפכה. הבולשביקים טפסו את השלטון והם התנגדו לרעיון הציוני.                                                         

טרומפלדור חזר להתעסק בתנועת החלוץ ותוך שנתיים היא גדלה והתרחבה עד ל-150000 חברים נותני שקל ושהמטרה שלהם היא להקים בארץ ישובים שתופיים אמצעי הגנה ובטחון.                                 

בסוף 1919 טרומפלדור חוזר לארץ כאחד המנהיגים החשובים ביותר בממדים של הרצל ובן גוריון. הוא נתן את דעתו על אחוד תנועות הפועלים ועל טיפול בהגנה והביטחון. הייתה בעיה בצפון. בזמן החלוקה של השטחים שנכבשו על ידי בריטניה וצרפת. לפי הסכם סיקס-פיקו נקבע שחלק מהגליל ואצבע הגליל נמצאים בתחום המנדט הצרפתי. ויחד עם זאת נמצאים שם שלושה ישובים: מטולה תל-חי וכפר גלעדי. הסביבה שם לא הייתה שקטה כי עדיין אין שלטון צרפתי והבדואים מתפרעים. יש קריאות לעזרה ודוד בן גוריון בקש מטרומפלדור ללכת ולראות מה אפשר לעשות. ב-1 במרס 1920 י"א באדר תר"ף הגיעו כמה בדואים לתל-חי ובקשו להיכנס ולחפש צרפתים, נתנו להם להיכנס ואז רצו להחרים את הנשק. החל קרב יריות כתוצאה נהרגו חמישה מהמגנים וטרומפלדור נפצע. הוחלט על הפסקת אש ופינוי. המגנים החליטו להתפנות מהמקום בלילה בליל גשם, מהשש שהערבים יחזרו בכוח מוגבר, הם לקחו עימם את ההרוגים ואת הפצוע. טרומפלדור איבד הרבה דם והוא ידע כי סופו קרוב ואז הוא פלט באמצע הדרך לסוחבים אותו "טוב למות בעד ארצנו". המילים האחרונות האלה שהשאיר אחריו טרומפלדור, משום אישיותו הגדולה, מצטרפים לאלה של הרצל  האישיות הגדולה שלפניו "אם תרצו אין זו אגדה".

יוסף טרומפלדור – האישיות

יוסף טרומפלדור – האישיות

יוסף טרומפלדור הוא אחד המנהיגים הגדולים אשר משלים את השלישייה הרצל-טרומפלדור-בן גוריון. של עם ישראל בתקופה שלנו. הם ממש מנהיגים גדולים כי הם חשבו בגדלות ללא כל גלותיות, הם פעלו בדבקות עד כדי הקרבה אישית  ובמיוחד הם היו בעלי חזון ועם אופק מדיני רחב. אלה התכונות הנעדרות אצל כל אלה שבאו בעקבותיהם עד כה.                                                                      

אני לא ידעתי הרבה על טרומפלדור, משום מה, עד שהעלה אותו יצחק נוי (סופר ואיש רדיו) לאחרונה בשידור החשוב שלו של יום השבת ברשת ב'. התחלתי לקרוא וללמוד עליו ונדהמתי מגודל האישיות שלו ושלא נתנו לה את החשיבות הראויה ואולי מטעמים פוליטיים. מכל מקום הוא דגל בדיוק כמו בן גוריון שאיכן שמגיעה המחרשה, תרתי משמע, שם יהיה הגבול שלנו. טרומפלדור ייחס גם הוא את אותה החשיבות ל"מחרשה". אם נתנו לערבים, בדור שם זאת, להיכנס לחצר תל-חי לחפש אחר צרפתים, מובן מאליו, משום שפחדו שלא לתת. כשהערבים כבר בפנים הסיכון בוודאי גדל ואז ניסה אחד הערבים לחטוף את הנשק מידה של המגינה דבורה, היא צעקה וטרומפלדור ציווה לפתוח באש. ונגמר איך שזה נגמר, מה שברור הוא האזור היה פרוע ומסוכן והיו דיונים על החזקת הישובים או נטישה. ז'בוטינסקי היה בעד נטישה ואילו טרומפלדור ובן גוריון היו נגד נטישה. מכאן ברור שטרומפלדור הוא הגורם המכריע שקבע שיש ייחס ויש הקרבה בעד החזקת הישובים והאזור וזו היא הסיבה היחידה שהשפיעה וגרמה אחר כך שהגבול המנדטורי יזוז צפונה ויכלול את צפון הגליל ואצבע הגליל בתחום מדינת ישראל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s