הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה)

הרב קוק נולד בדווינסק, לטבייה ( 1865 – 1935 )                   הרב היה שייך מצד אביו ל"מתנגדים" בליטא, ואילו אימו הייתה בת למשפחה חסידית. השוני במוצא המשפחתי הקנה לרב הצעיר אפשרות של פתיחות מחשבתית וסקרנות רבה. הרב התעניין גם בלימודים מחוץ לישיבה, לימודים בקבלה, בפילוסופיה ובתרבות כללית. בשנים 1884-1886 הוא למד בישיבת וולוז'ין המפורסמת,והיה מקורב לרב  נ.צ.ברלין (הנצי"ב), אשר עמד בראשה. באותו הזמן היו בישיבה תלמידים רבים שהשתייכו לתנועת "חובבי ציון". שם בישיבה הוא ספג את הזיקה החזקה שלו לאהבת "ארץ ישראל".הייתה בו תחושה של סימני גאולה. ב- 1904 הוא מתקבל כרב של העיר יפו. הוא ניצל את מעמדו בעיר הזאת והיה חותם שהוא הרב של יפו והמושבות. מכיוון שהוא היה חדור במחשבה שכל מי שעולה ובונה את הארץ הוא נוטל חלק בקרוב הגאולה. הוא סבר שגם בחולין יש קדושה, ולא יכול להיות קדושה בלי החולין. הוא התחיל להסתובב ולבקר בישובים השונים לצורך עידודם ובהציגו את עצמו כרב השייך לכולם. ב – 1919 הוא נתמנה כרב של ירושלים.  וב- 1921,עם הקמת הרבנות הראשית הוא נתמנה כרב הראשי האשכנזי של ארץ ישראל. היה בו להט לקדם ולשנות דברים. הוא פעל באנגליה ב-1917 ביחד עם המנהיגים הציוניים בעד הצהרת בלפור, ובישראל, בהיותו רב, הוא התריע כנגד הגזירות שהטיל השלטון הבריטי על העלייה וההתיישבות. הוא חתר להקים סנהדרין או ישיבה כלל עולמית בארץ. מכאן התחילה ונוסדה ישיבת  מרכז הרב. מתוך הישיבה הזאת יצאו רבים ממנהיגי הישוב הדתי ציוני. הייתה לו השפעה רבה הנובעת מספרי ההגות של היהודים בספרד ובייחוד מהרמב"ם. הוא הדגיש את הצורך בתרבות הגוף ותמך בלמודים מדעיים חילוניים כהשלמה ללמודי התורה.  הרב קוק היה שרוי במתח בין שתי שאיפות : האחת היא לפעול נגד הכפירה ולקדם את המהלך הרוחני הדתי ברוח הפתיחות שהוא ראה וסיגל. השאיפה השנייה היא איך לפעול ולקדם את פעמי הגאולה שהוא חש בהם. הוא שם לב שהתנועות החילוניות יוזמות ופועלות באופן מכריע בעשייה הזאת.

מכאן הוא הגיע לרעיון הגדול בעל משמעות מרחיקת לכת וגם הוא נובע מהפתיחות של אישיותו, כי – בכל חילוניות יש גם צד של קדושה. כאשר אנשי התנועה החרדית התריסו כנגדו שהחדש אסור מן התורה הוא השיב להם ש – הישן יתחדש והחדש יתקדש.     

הציור מסמל בחלק השחור למטה משמאל את מוצא הרב קוק מן הקהילה הליטאית החרדית  דתית. למעלה מימין את התעניינותו בקבלה ומצד ימין את התעניינותו בפילוסופיה ובתרבות הכללית. הכיפה הסרוגה מסמלת את ישיבת  "מרכז הרב"  ואת התלמידים היוצאים ממנה ומהשפעתה והלוקחים חלק חשוב בכל העשיה במדינה.

השגות על ההשלכות הרוחניות של הרב קוק

הרב קוק אמנם הלך לעולמו בשנת  1935  אך הוא השאיר השפעה עמוקה על הכיוון ועל דרך ההתפתחות של התנועה הציונית הדתית, יתר על כן, ומבלי משים, ההשלכה של השפעתו על התקדמות האישה ומעמדה בחברה היא מרשימה ביותר, בצורה שהוא לא חשב ולא חלם. המפלגה או התנועה הדתית הלאומית והציונית אשר צמחה מתוך תובנות  הרוח והפתיחות של הרב קוק, היא כיום המפלגה הרוחנית הקרובה ביותר לאותו האמצע המסתמן שיוכל להיות מסוגל לתקשר וגם להשפיע על קירוב הלבבות ולמנוע שנאה ופלגנות. המפלגה, ויותר נכון לקרוא לה, התנועה הזאת חייבת להחזיק במושכות השליטה והקביעה של הרוח היהודית כי רק בה היכולת לקרב קצוות בין הדתיות לחילוניות. שום פלג  רוחני אחר מאלה הקיימים לא יכול למלא את המשימה הזאת. התנועה הזאת כדאי לה מאד  לסגל לעצמה את השם – מסורתית. שם שיש לו גם משמעות דתית ולא הסטיגמה של מגזר דתי. למעשה רוב העם בארץ מייחס את עצמו במתחם הזה. בתורה, אין כלל יותר חשוב, יותר מדויק ויותר מתאים למשמעות המושג – "מסורתי", מהכלל הגדול שבתורה שהוא "ואהבת לרעך כמוך".במילה "ואהבת" אין שום רמז של בדיקה ב"אורך הציציות" של כל אדם וגם לא מה היא השקפת עולמו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s