החזון היהודי

                                                                        

להלן שלוש המשימות הגדולות שלפני העם היהודי ובמטרה של חיזוק הזהות והאיחוד היהודי  המלא בין הארץ והתפוצות:

1. היכל התרבות היהודית העולמית

2. החזון היהודי

3. ישראל- אתיופיה

מופיעים בזה 4 ציורים שצירתי (1.2×1.2) כתמיכה ויזואלית לרעיונות.

היכל התרבות היהודית העולמית – מכל הזמנים ומכל המקומות

העם היהודי הוא עם עתיק ובעל תרבות מתקדמת וחריגה. ממנה ינקו ויצאו בצורה זאת או אחרת שתי התרבויות הדתיות הגדולות בעולם: הנצרות והאסלאם. העם היהודי מאז תחילתו עבר שלבים שונים בדרכו הארוכה: 1) השלב של האבות וההתגלות של אל-עליון לאברהם. 2)השלב של הר סיני ערש היהדות, התגלות האלוהים, הולדתה הדתית של התרבות היהודית והתגבשותו של עם ישראל. 3) השלב של הופעת השופטים והנביאים. 4) השלב של המלכים והממלכות יהודה וישראל, בית המקדש ופולחן הקרבנות. 5) השלב של ההתכנסויות  אחרי החורבן: הכנסת הגדולה, בתי הכנסת והישיבות. 6) השלב של הרמב"ם במאה ה12, תחילת המעבר לרציו וללוגיקה בתפיסה של האמונה, והרמז שלו אי לכך בספרו "מורה נבוכים". 7) במאה ה17, חלה הפריצה המחשבתית השכלית בתרבות הכללית של העולם המתקדם, כולל העם היהודי, והירידה של מוסדות הדת ממעמדם השולט.

מנהגו של עולם. העם היהודי אינו יכול להבדל ממנהגו של עולם גם כשהוא שומר על תרבותו. ברגע שנוצרו התנאים בעולם של מציאות שונה, צרכים שונים ונוצרו הזדמנויות רבות גם כתוצאה מהשחרור של כבלי מוסדות הכנסייה, בד בבד, גם היהודים זכו, והוסרו מגבלות מרגליהם. אז היהודים, כאילו יצאו מתוך כלא סגור, פרצו קדימה ושעטו אל כל הלימודים הגבוהים ואל המדעים השונים ותפשו מקום בראש ההתקדמות. את התוצאה אי אפשר להסתיר ואת המודד לכך אנו מוצאים היום באחוז העולמי של מספר פרסי הנובל שהם קיבלו (26% על פי ויקיפדיה). מכל הנאמר כאן התרומה של היהודים לעולם היא עצומה והיא צריכה לבוא לידי ביטוי ממשי ובולט הן לעצמנו היהודים כדי שנכיר, נדע, ונשאף והן לכל העולם כדי שגם הוא ידע, יבין ויכבד. לכן צריך לקום, על ידי מדינת ישראל  בשותפות מלאה עם יהדות ארה"ב, מיזם גדול ונישא על ראש גבעה גבוהה ככל האפשר וקשור לירושלים. הוא יהיה לא רק המייצג שלהתרבות היהודית העולמית מכל: המקומות ומכל הזמנים. הוא יהיה חייב להיות חי ותוסס כעין כור המזקק ומקרין את התרבות היהודית. כמו כן חייב לקום, במסגרת המיזם, פורום של נציגים ונבחרים מכל הקהילות בעולם, של ישראל והתפוצות על מנת לדון בצרכים השונים הנדרשים בכל קהילה ומקום ובסוג העזרה הנדרשת כדי לקיים ולחזק את הזהות והתרבות היהודית, הדתית והרב גונית, וברמה הנדרשת בכל קהילה וקהילה. יחד עם זאת חייב להיות מנגנון שמספק ומקדם את הצרכים האלה, פשוטו כמשמעו וללא כל שמץ בקשה או נגיעה לעליה. המטרה של כל המיזם הזה חייבת להיות אחת והיא קידום וחיזוק התרבות היהודית, דהיינו הזהות היהודית בעולם ובייחוד זו האמריקאית. הפורום הנבחר מנציגי כל הזרמים בישראל ובעולם היהודי ידון ויעסוק כל הזמן בחיפוש והדגשת המכנה המשותף. הבעיה הגדולה כיום המטרידה והמאיימת על היהודים בעולם ועל המנהיגים בתפוסות ובייחוד בארה"ב, היא בעיית נישואי התערובת. יהדות ארה"ב הנמצאת בשיא ההתקדמות וההצטיינות התרבותית שלה היא גם נמצאת מזה הרבה זמן, במדרון ההתאבדות של התרבות היהודית הרוחנית. מאז 1960 היא נמצאת במגמת ירידה דמוגרפית. לדוגמה ב1990 היו 5,5  מליון יהודים, ב2002 היו 5,2  מליון (ויקיפדיה). לא מפני שיש נשואי תערובת, כי לזה אין שום מנוס חוץ מהחיים  בגטו, אלא מפני, וזה נראה מדהים ולמרות כל החכמה היהודית, שלא יודעים או לא מתייחסים בכובד ראש לתופעה הזאת עד עכשיו. התייחסות היא בדרך כלל בהרגשת נפגעות ובאשמת הפרט או ביחס של ניכור לזוג המעורב. כלומר בהרחקת "הנגע" וכמובן הנטייה להרחיק או להתרחק היא נטייה המעידה על הרגשת נחיתות וממנה נובעת גם התוצאה הדמוגרפית הנוראה. במקום להרעיף על הזוג המתבולל יחס חם ואהבה לתוספת הטובה והברוכה שהם מוסיפים לעם היהודי, וגם לעשות הכל כדי להקל עליהם את ההשתלבות. יש להבין שהחיים הטובים שהיהודים מצויים בהם והשפעת הסביבה החברתית, הם גורמים המובילים החוצה מהעם ואילו המוניטין של העם היהודי וערכיו וכן כושר המצליחנות שלו הם גורמים המובילים פנימה לעם. אם לא מנצלים את הנתונים האלה כמו שצריך אנו גוזרים כל הזמן על עצמנו "גול עצמי" ובהמשך, אם לא ניתוק והרחקה, המשך המגמה של הקטנה והחלשה של הענף הגדול והחשוב של העם. אי לכך הקמת המיזם וכושר ההקרנה שלו מותנה בחשיבות הארגון הפעילות ההשקעה והשיתוף המלא, של  מדינת ישראל ושל העם מחוצה לה ובייחוד של היהדות בארה"ב. 

המיזם צריך לקום על גבעה גבוהה הקשורה לירושלים ובה יוקם ההיכל וכל המבנים הנספחים אליו. וכן בו יהיה המקום ומוקד של מפגש והתדיינות יהודית תרבותית ורוחנית וכן בו ימצא כל המערך של תמיכה לקהילות השונות. מבנה ההיכל צריך להיות גבוה ומתנשא למרחוק כאילו היה בית מקדש. הוא צריך להביע באופן סמלי את מטרתו.       

היכל התרבות היהודית בכל הזמנים וכל המקומות

בציור הסימבולי אני מנסה לתת לזה צורה מבחוץ בכמה היבטים. בחוד שלמעלה מעל הכיפה מופיעה כעין נורה בכחול שעליה בולטות  האותיות הראשונות של עשרת הדיברות. ממנה משתלשלים פסי זהב בולטים על רקע כחול כעין קונוס שמתחת לו יש כיפה גדולה רחבה בצבע כחול ובה דמוי אשנבים ומתחת להם דמוי שערים. כיפת הקונוס מציינת את התורה ואילו הכיפה הכחולה מציינת את התורה שבעל פה. השערים מציינים את משנה התורה, היד החזקה של הרמב"ם. קו הזהב שמתחת הוא המעבר אל התפיסה השכלית המצוינת בספרו "מורה נבוכים" ואילו כל השאר שמתחת לפס הזהב מביע את כל סוגי התרומה התרבותית, הדתית והלא דתית, שהיהודים העניקו לעולם גם מאז הרמב"ם ועד היום.

החזון הציוני

 המושג ציון הוא במשמעות של הגעה או עלייה לארץ ישראל. המושג הזה עלה ונחרת בקרב היהודים במזרח אירופה כמשך תקופת ההשכלה. בספרות העברית שהתפתחה אז הופיע הספר "אהבת ציון" של אברהם מאפו, וקמו  האגודות של "חובבי ציון". בעצם כל הנהייה הזאת הייתה ערטילאית ובחזקת חלום עד שהופיע  הרצל ונתן לה גלגלי שיניים של עשייה והפך אותה לחזון של התנועה הציונית-המעשית. ההיחלצות והמאבק של כל הציונים, התומכים והידידים למימוש החזון הציוני אכן הועילה, ולבסוף עם ההקרבה הגדולה מאוד במלחמת השחרור קמה המדינה. החזון הציוני אכן התגשם ומה הלאה? זו שאלה ששאלו רבים לאחר הקמת המדינה. מקודם וגם עכשיו רבים הם היהודים בעולם הסבורים כי בעצם מציאותם בגולה הם למעשה ממלאים בזה את חזון השליחות של הנביאים על הפצת המוסר היהודי בקרב העמים. המחשבה הזאת היא כמובן התירוץ המתבקש מעצם ישיבתם מחוץ לארץ ישראל.     

החזון היהודי

החזון הוא בעצם הצבת מטרה שיש לחתור ולהתאמץ בכדי להגיע אליה. החזון דורש דבקות מחייבות ומאמץ ואם העם מכיר בערכו של החזון הרי שהוא מוכן לחתור ולהקריב למענו. החזון מחייב שיהיה לו בסיס יציאה שממנו מתחילה כל הפעילות. הנה כי כן, הגשמת החזון הציוני והקמת מדינת ישראל מאפשרת את התחלת הצעידה והנתינה במימוש החזון היהודי. יהודים רבים וציונים טובים יעלו נגד זה את הטענה, שהיא גם מוצדקת. "לא חסר לנו צרות, לא חסר לנו בעיות, משל עצמנו, לדאוג ולפטור. ומה עם "עניי עירך שקודמים" לפי חז"ל. אכן, טענות כאלה תמיד היו והן עמדו בשיא חריפותן בעת הקמת המדינה, כאשר בן- גוריון דרש לפתוח לרווחה את השערים לעליית כל היהודים הנזקקים מאירופה ומארצות ערב לישראל, למרות החוסר כל, הכלכלי, שהיה אז. כדאי לתת את הדעה לאירוע החשוב שאין דומה לו. מה הייתה המדינה לפני כ70 שנה ומה היא היום. ההתפתחות הפלאית שלה, וזו היא גם דעת הכל בעולם, היא נובעת מתעוזה לאומית ומרמת האינטליגנציה הגבוהה של התרבות היהודית. התרבות היהודית הועמדה בשני מבחנים של קיום; הראשון הוא בהתמודדות קשה ומוצלחת על שמירת החיים בסביבה מתנגדת אלימה ועוינת והשני בקיומם ובהתפתחותם של חיי תרבות רגילים באורח יהודי ודמוקרטי בתנאים סביבתיים של חיי תרבות כלל לא דמוקרטיים. המציאות הקשה  שהייתה עד עכשיו לא נראה כלל שהיא תשתנה בזמן הקרוב ולכן עוד נכונו לנו מלחמות, הרי כל הטילים והרקטות הנאגרים מעבר לגבולנו הם לא סתם מונחים ושוכבים שם. מכל מקום אנו חייבים לחתור קדימה בכל המרץ כל הזמן ולהמשיך ולהתחזק כדי לשמור על החוסן והקיום הלאומי. רעיון החזון היהודי, המובא כאן, הוא לא רק במודעות גרידא, הוא מחייב אורח חיים פנימי וגם תרומה ונתינה כלפי חוץ. בכל הפעילות אל מימוש החזון היהודי יש השלכות חשובות וטובות מאד לטובת העם היהודי.

אפריקה– במשך עשרות השנים האחרונות צפו תושבי אפריקה בהתפתחות המופלאה של המדינה היהודית. מן הסתם הם נתמלאו ערגה ותחינה לרצות, ולשאול מה יהיה עם עצמם. לא בכדי, אלפי צעירים מאפריקה נטלו עוז בנפשם ויצאו בדרך לא דרך בכדי להגיע אל האור בישראל. הם החלו להסתנן ולחדור למדינה למרות כל הקשיים. ההסתננות הפכה במשך הזמן לשטף גדול ובלתי נסבל והמצב חייב לבנות במהירות חומה חוסמת לאורך הגבול המצרי. העוינות, של מדינות ערב מסביב לישראל, אילצה את המדינה לפתח ולקשור קשרים באפריקה תוך כדי הענקת סיוע למדינות הנמצאות מעבר למעגל העוין. בשנים האחרונות נוצרו תנאים פוליטיים באזור אשר הניעו כמה מן המדינות, למרות העוינות, לפתח קשרים טובים עם ישראל כצורך בטחוני בגלל החשש מפני האיום של שליטה איראנית. האיום הביטחוני המתמיד על ישראל שהלך וגדל בגלל ההשתפרות של אמצעי הלחימה השונים של האויבים שמעבר לגבול אילצה את ישראל להתאמץ להמציא ולפתח נשק נגדי ובהצלחה לא רעה. כל ההישגים האלה ונוסף כל ההישגים בתחום הכלכלה והפיתוח הטכנולוגי של המשק מקנים לישראל מוניטין גבוה של הצטיינות. המדינה נמצאת על המדף הגבוה כמבוקשת לסיוע ביטחוני וטכנולוגי. נוסיף לכל זה את הקשרים הטובים שיש לישראל עם המעצמות הגדולות ובייחוד עם ארה"ב. כל הנתונים האלה מעידים ש"הקרקע" מוכנה לפעולה ובגדול. ולכן צריך להקים מיזם שיענה על כך. מה שנעשה עד עכשיו בזעיר אנפין חשוב שיעשה מעכשיו בתנופה ההולכת וגדלה ומתוך התייחסות שהסיוע הוא סיוע לשמו. המטרה חייבת להיות מוצהרת לכולם והיא של "אפריקה- אפ" ללא תנאי מחייב של הדדיות. מכול מקום ההדדיות תמצא, אין ספק, בתוך המהות המוסרית של הסיוע. החדרת הסלוגן "אפריקה-אפ" של ישראל מעניקה מוטיבציה למדינות האפריקאיות והרבה נקודות זכות בעולם לישראל. יתר על כן עצם המודעות של הסיוע, יעסיק אותנו בארץ במחשבות ערכיות יותר ובשונה מאלה שבהתחככות המקומית והפוליטית. מיזם כזה גדול ויומרני הוא ברור מעל ומעבר ליכולתה של  ישראל ולכן תנאי בל יעבור הוא שהמשימה צריכה להיות בארגון משותף של כל העם היהודי, ובייחוד של הציבור היהודי הגדול והחזק בארה"ב. בהמשך תידרש, אין ספק, עזרה ותמיכה לעצם העניין מממשלת ארה"ב וכן גם ממדינות אירופה אשר אליהן גל המסתננים גם מכוון. באשר לגודל ולמידת ההזדקקות בעולם, ברור לכול שיבשת  אפריקה מכילה את המצבור הגדול של הנזקקים. ולכן היא דורשת את מיטב תשומת הלב ולכן הסלוגן מופנה אליה. המיזם מחייב בהקמת שני מרכזים שפועלים יחד ובמשותף. אחד- בארה"ב שמרכז ידע מקצועי ותרומות, והמרכז השני- הגדול בישראל, שמרכז בתחומו את כל הלוגיסטיקה הדרושה לסיוע של מומחים אנשי מקצוע מורים ומדריכים בכל תחום ולכל מקום. כמובן הקשר הראשוני והפותח עם כל מדינה יעשה  בדרך ובתאום עם משרד החוץ הישראלי. אמנם זה ברור ומובן שוב שהיכולות הן קטנות ביחס לצרכים הרבים אשר ידרשו. אבל למיזם הזה יש כוח עצום של דחיפה (PUSH). והפוטנציאל של הגידול שלו גם הוא עצום ואין ספק שהוא מוכרח להשפיע על שני הצדדים ועל שני הכוונים הן של הנותן והן של המקבל. האפקט עשוי להיות קצת דומה לתכנית מרשל האמריקאית.                                                         המיזם הזה הוא תהליך שימשך שנים ארוכות והוא מקנה לעם היהודי התפתחות, גידול ועיסוק בין לאומי הנעלה ביותר כפי שהוא ראוי לזה וכפי שזה מתאים לו. ההשפעות וההשלכות העשויות לנבוע מן המיזם הזה הן רבות וכולן חיוביות הן בתוך העם היהודי, והן מחוצה לו.          

• 

העיניים נשואות לישראל

 אפריקה, יבשת כמעט שלמה. היבשת נוגעת בקצה הצפוני המזרחי שלה במדינת ישראל. היא מקווה לרצות ולשאוף מה שהוא מן היכולת וההתקדמות של ישראל- זה מחד, ומאידך היא תישאף גם מה שהוא מן הגודל הערכי של חזון ישראל במימוש הטוב והישר באנושות של העולם. במילים לא פחות ערכיות, "כי מציון יצא סיוע", ואשר למעשה גם כל המוסר היהודי יהיה עטוף וטמון בתוכו. בציור הראשון נראות עיני תושבי אפריקה נשואות למעלה בערגה לרצות מהאור השופע של ישראל.

• 

מיזם אפריקה- אפ

בציור השני נראה התהליך שמצד אחד של העולם ניצבת ישראל כמדינת "סטארט-אפ" ומצד שני של העולם ניצבת יהדות ארה"ב הגדולה. מהמרכז ה"אפרקה-אפ" שלה מוזרם ידע ותרומות אל המרכז ה"אפריקה-אפ" של ישראל. במרכז הישראלי נרקמת  כל הלוגיסטיקה של הסיוע שינתן למדינות השונות. כמובן בהתאם ליכולות שהן תלכנה ותגדלנה. במרכז הציור נמצאת אפריקה העטופה בקווים שחורים של נחשלות ומתחיל בה, כתוצאה מן העזרה, תהליך של התפתחות, ושל פריחה בסמליות  של פרח השושן.

ישראל- אתיופיה    

אתיופיה היא מדינה נוצרית דמוקרטית גדולה השוכנת בקרן המזרחית של יבשת אפריקה, שטחה הוא כ- 1000,000 ק"מ והאוכלוסייה היא מעל ל- 120,000,000 מיליון תושבים. המדינה נחשבת לענייה. אתיופיה כמדינה נוצרית יש לה תפקיד מרכזי חשוב בקידום המיזם של "אפריקה – אפ". מדינת ישראל ניסתה לפתח קשרים איתה וגם לעזור לה בכמה תחומים. יש לאתיופיה כמה נתונים חשובים מבחינה אסטרטגית כין-לאומית ומדינות גדולות, (איטליה ובריטניה), ניסו בעבר להשתלט עליה. באשר לישראל הגורם האסטרטגי הוא חשוב פי כמה. באתיופיה נמצאים מקורות הנילוס הכחול הם עוברים לסודן מתחברים למי הנילוס הלבן וזורמים לאורך מצרים לים התיכון. מי הנילוס הכחול מספקים את מרבית הצריכה של מצרים. אתיופיה סובלת מאד משנים של בצורת קשה משום חוסר התכנון והכושר בשימוש המשאב הכל כך חשוב בשבילה. בוא בזמן במצרים השימוש הבזבזני של המים בשיטות הישנות והפרימיטיביות שלה הוא משווע ולכן הצריכה שלה גדולה וגם גדלה ככל שהאוכלוסייה גדלה ומן הסתם הלחץ על אתיופיה להקציב לה יותר מים גובר. יתר על כן ככל שאתיופיה תיטיב לשפר את מערכת השימוש במים שלה כי אז למצרים יהיה פחות מים והלחץ המצרי עוד ילך ויגבר.             

שלמה המלך ומלכת שבא

לעם האתיופי, במודעות שלו, יש זיקה עמוקה לישראל. לפי האתוס הלאומי קיימת במודעות ארוכת השנים של העם האתיופי הדעה שמקורה של אתיופיה מתחיל לפני כ- 3000 שנה, וכתוצאה מהפגישה של מלכת שבא עם המלך שלמה. על פי הנתונים שבמקרא שלמה המלך, יש להבין, הוא התוצר החכם של דוד המלך בת-שבע ונתן הנביא. כותבי המקרא לא מצאו צורך ויחס לציין בשמה של איזו היא אישה מכל אלף הנשים והפילגשים שהיו לשלמה אבל הם נתנו חשיבות גדולה ל"מפגש" עם מלכת שבא. מהאתוס הלאומי האתיופי אנו למדים שהבן שנולד להם הוא מנליק הוא החכם הוא בנה ממלכה והוא המלך הראשון של אתיופיה, בעוד שהיורש של שלמה בארץ, רחבעם, הוא הלא חכם, הוא קרע את הממלכה. באתיופיה  טוענים לפי האתוס, שמנליק באחד מביקוריו אצל אביו המלך שלמה הוא לקח איתו ספק העתק או ספק מקור של ארון הברית לאתיופיה. ארון הברית שמור אצלם בסודיות באחת הכנסיות. מדינה עם אתוס כזה ועם זיקה כזו עמוקה יכולה להיחשב כמדינת אחות למדינת ישראל. בהתחשב לכל הנתונים האסטרטגים שיש לה, מן הראוי לעזור לה בכל דרך, גם מעבר למיזם ה"אפריקה-אפ", להתפתח במהירות כבת ברית. במצב של אתיופיה כבת ברית נאמנה ובמידה מסוימת גם סודן, יוצר אז גם מצב וגם סיכוי גיאופוליטי רציני שמצרים תחזיר את חצי האי סיני, ערש האומה היהודית, לישראל.